השנות ה-90עדיין חיים וטובים בשמים שמעל אירופה, לפחות בסדרה החדשה של Apple TV Plusלַחטוֹף. המותחן הבינלאומי המפותל עוקב אחר קבוצת נוסעים שמנסה לשרוד מחטיפה בטיסה של שבע שעות מדובאי ללונדון. זה בדיוק סוג ההתרגשות באמצע התקציב שהיה מייצר את אחד הסרטים הפופולריים בעולם לפני 30 שנה, אבל נעלמה במידה רבה מאז. למרבה המזל, אחרי חמישה פרקים,לַחטוֹףהוא הוכחה לכך שהמותחן הישן והטוב לא גווע לחלוטין.
לַחטוֹףלהקת הנוסעים רבי התושייה של המנהיג שמינה את עצמו סם נלסון (אידריס אלבה), מקורב שמתמחה בגימור עסקאות עסקיות עבור חברות בינלאומיות ענקיות. כשהמציאות של החטיפה שלהם מתבהרת, נלסון קופץ לפעולה, מנסה להרגיע ולנהל משא ומתן עם האשמים ולהבטיח שכולם על המטוס יגיעו לקרקע בבטחה. הוא גם המקום שבו באמת מתחיל כשרון שנות ה-90 של התוכנית.
כמו כל טובי ג'ק ריאנס וגיבורי הבחור הרגילים לפניו, סם אינו כוחות מיוחדים לשעבר או מרגל בסתר. הוא לא גיבור אקשן רע או סופר גאון שלמד גם קרב מגע. הוא פשוט עושה עבודה שכרוכה ביצירת עסקאות בלחץ גבוה, והוא מאוד טוב בזה. אז כשהוא מוצא את עצמו במשבר, הוא הופך את כל החטיפה למשא ומתן עסקי אחד גדול, כי זה משהו שהוא יודע שהוא יכול לנצח.
הדמות גם מנצלת את החוזק המדהים של אלבה, ומספקת דיאלוג משכנע באופן שלעולם לא נותן לדמויות אחרות לשכוח שהוא פועל בעיקר למען האינטרסים שלו. בתחילת התוכנית, סם מנסה לשכנע את החוטף הראשי, סטיוארט (ניל מאסל), שהוא רוצה לעזור, לא בגלל שהוא רוצה לחטוף את המטוס אלא בגלל שהוא רוצה לשרוד. המצלמה מתעכבת על פניו של סטיוארט כשהוא מוכה לאט מההיגיון של סם ומהלחץ של המצב עד שכל מה שהוא יכול לעשות זה לחזור על סוג של אמון לא פשוט.
זו דינמיקה מרהיבה שהתוכנית מנצלת היטב, במיוחד בפרק החמישי, כשסוף סוף הדברים נהיה קצת אלימים וצריך להרגיע את סטיוארט. סאם תמיד חכם יותר ממי שהוא מדבר איתו, ושני הצדדים יודעים זאת. זו עובדה שנותנת לסאם כוח, אבל גורמת לכל השאר לאי נוחות. כשמדברים איתו, גם החוטפים וגם הנוסעים האחרים עושים כל הזמן את חשבון הנפש של מנסים להבין איך מרמים אותם, או אם סם רק מספר גרסה מעט ארסית של האמת.
מעבר לכך שנתנו לנו את הסוג הנכון של גיבורים,לַחטוֹףהוא טוב בצורה יוצאת דופן בפריסת החלקים המרגשים של מותחן בדיוק בסדר שבו הם צריכים להיות. שאלות שנראות כמו שכל ישר מטופלות כמעט תמיד על ידי דמויות, וכולם עושים צעדים הגיוניים לקראת פתרון הבעיות שעומדות בפניהם. אם הבחנתם בפרצה או בצעד הבא ברור, רוב הסיכויים שגם למישהו אחר במטוס יש והוא עומד לומר זאת בקול רם. זה סוג הכתיבה החכמה ואמון הקהל שמרגיש נדיר בספרי מתח מודרניים, שלעתים קרובות מדי משאירים פערים לוגיים עצומים פתוחים כדי לשמור על המתח שלהם גבוה או להסביר יתר על המידה כל רגע ולתת למצלמה להתעכב על פתרונות כדי לתת לקהל להרגיש חכם.
לשמור על כל המתח והפיקחות האלה באיזון במשך 90 דקות הוא אתגר שרוב הסרטים לא יכולים להתגבר עליו, אבללַחטוֹףמצליח לפרוס אותו באלגנטיות על פני שבעה פרקים. התוכנית יוצרת שפל טבעי באקשן ובמתח, ונותנת בזהירות לכל פרק להיבנות לשיא המרגש והמרשים שלו, מבלי להרגיש חייבת לזמן הריצה הסטנדרטי של שעה של רוב הטלוויזיה הדרמטית המודרנית. בטח, כל פרק יכול להימשך שעה שלמה, אבל רוב הזמן התוכנית שומרת על 45 דקות נמרצות ומשעשעות.
הכל עללַחטוֹףמרגישה נמשכת מעידן אחר, בצורה הטובה ביותר. מהמתח האטום שלו ועד לגיבור שלו שמעדיף לצאת מהדיבה עם הפה מאשר באגרופיו, זה מרגיש כמו שובו של מותחן שנות ה-90... רק בטלוויזיה במקום בקולנוע.
לַחטוֹףזורם כעת ב-Apple TV Plus, שם כבר שוחררו חמישה מתוך שבעת פרקי העונה.
