זו אמת שמכירה בכל העולם שאסור לגיבורי על להרוג אנשים, בעוד שכולם במורטל קומבט הורגים אנשים, כאילו, כל הזמן. ובכל זאת, שתי הקבוצות אכן נפגשו ב-2008מורטל קומבט נגד יקום DC, משחק שנחשב בדרך כלל כ... בסדר. אנשים חשבו שזה בסדר.
מעניין יותר מהמשחק היה הדיכוטומיה של גיבור על מול מורטל קומבט. איך מתחתנים עם מסירותו של מורטל קומבט להצית פנינים הוריות עם מוסכמות הז'אנרים האוניברסלית ביותר בגיבורי העל?
השאלה הזו חותכת את הקשיים הבסיסיים של יצירת משחקי וידאו עם גיבורי על, ואת הגבולות של עד כמה אפשר למתוח את חוק העל-הרואי לא להרוג לפני שהוא פשוט נשבר.
קול קריין: לא מוות
מורטל קומבט נגד יקום DCהייתה פשרה שאף אחד לא אהב. על מנת לעמוד באישור של DC Comics, Midway Games הסכימו להפחית את אלימות ההיפר-אלימות המסורתית של הזיכיון למשהו שיגבור לא יותר מאשר דירוג "עשרה" מה-ESRB. שום קוצים לא נתלשו ביצירת ההפקה הזו.
ועדיין, דמויות עדיין יכולות "למות". מתוך 10 הדמויות של DC Comics שניתן לשחק במשחק, ארבע הן נבלים, ולכן היה בסדר לקבל מהלכי "פאטליטי" משלהן (כולל Catwoman, שהיא באמת יותר גנבת מאשר רוצחת, אם כי זה אולי פיצול שפם). זה השאיר שש דמויות שאפשר לשחק בהן אסור ליטול חיים. הם היו צריכים להיות מיוצגים בצורה שתתאים לצרכים חוצי המדיה של DC Comics, אבל הם עדיין היו זקוקים למספר מהלכי גימור מענישים כדי להתאים למוסכמות של Mortal Kombat.
הפתרון היה משהו שנקרא "אכזריות הרואית", ביטוי שמחריד אם חושבים על זה אפילו לשנייה.
כמה דוגמאות לאכזריות הירואיות
סופרמן מכה גבר על ראשו באופן לא קטלני שוב ושוב עד שהוא נדפק באדמה...ללא קטלניות. וונדר וומן משתמשת בלאסו שלה כדי להטיח אדם באדמה על ראשו בצורה לא קטלנית. האגן של היריב של גרין לנטרן מנותץ בין שני פטישים של עשרה רגל.
קפטן מארוול/שאזאםאש מכה ביריב שלו, ואז מכה אותם בברק קסום, ואז רוקע עליהם מגובה כל כך גדול שהם קבורים באדמה. (כל זה אכזריות הירואית אחת.) לחלופין, שאזאם פשוט מרים מישהו ומשליך אותו עם ראשו על הקרקע כל כך חזק שהם קבורים עד לאגן שלהם, ללא קטלניות. שיהיה ברור, בילי בטסון הוא, כמו, בן 12.
האכזריות ההרואית שנראית גם אכזרית וגם לא קטלנית מספיק היא אחת של באטמן. נראה שהוא פשוט מכסה אדם בנחיל של עטלפים. כל עוד החיות אינן חולות, היריב שלו צריך להיות בסדר עם קצת Neosporin. אולי זריקת כלבת ליתר ביטחון.
כמעט כל האכזריות ההרואיות מקפידות להראות את איברי היריב מסתובבים מטומטמים בסיום הסצנה, כאילו אומרים "אני מקווה שמישהו יבוא וישחרר אותי מקבר האבן הזה שלתוכו נופצתי, כמו מסמר. לתוך שתיים על ארבע." זה מזכיר איך בכל שבת בבוקר סדרת אקשן מצוירת יצאה עם גיבורי על לא קטלניים. אויבים יכולים להיתפס לפיצוצים, להיסחף עד שהם נופלים, או להיזרק ממטוסים - אבל כדאי שהצופה יראה אותם מתנועעים כדי לקום, נאנקים כדי להראות שהם בקושי בהכרה, או יראו פוף של מצנח.
הבעיה היא שעם כל סוג של מוסכמה ז'אנר,אהיליכול לעשות רק כל כך הרבה. אם היית אומר לי שאתה קורא תיאורים של "הברוטליות ההרואית" האלה ולא מצחקק, הייתי קורא לך שקרן. זה בגלל שהם לא הקרבות הלא קטלניים של קומיקס גיבורי על.
הם לגמרי לוני טונס.
האם זו אשמתו של מורטל קומבט?
זהו דפוס עם הרבה גיבורי-על של משחקי וידאו - יצרני משחקים נוטים לשלם מס שפתיים לאי-קטלנות, ואז למתוח את ההגדרה הזו לנקודת שבירה בלתי נמנעת.
נראה שמשחקי וידאו של גיבורי על עדיין נאבקים עם איך להתחתן עם מוסכמה ז'אנרית מכוסה ברזל של הגבלת האופן שבו דמות משתמשת בכוח שלה, עם מדיום שבו הכותרים הגדולים עדיין סובבים בעיקר סביבהמכניקה של הריגת בחורים רעים.
כן, זו אשמתו של חבר הכנסת
יש הבדל אחד גדול ביניהםמורטל קומבט נגד יקום DCומשחקים כמוספיידרמןאוֹסדרת Batman: Arkhamאולם. שני האחרונים הם משחקי עולם פתוח, שבהם השחקן צריך להרגיש שהוא יכול לעשות שטויות, לא משנה היכן הם נמצאים במגרש המשחקים המעוצב בקפידה של יצרן המשחקים. אבל ככל שאתה נותן לשחקן צעצועים חזקים יותר בתוך מגרש המשחקים ההוא, כך ההגבלות המכניות והנרטיביות מתחילות להיות מטופשות יותר, ובסופו של דבר באטמן מסיע טנק דרך המון אנשים במהירות כביש מהיר. אבל זה בעצם בסדר, כי הוא מחשמל אותם קודם.
בינתיים, אכזריות הרואיות הן קטעים! סוכנות של שחקן בכלל לא נכנסת למשוואה. ל-Midway הייתה שליטה מלאה על האופן שבו גיבורי-העל של DC הורידו את יריביהם פנימהמורטל קומבט נגד יקום DC.
וסופרמן עדיין עוטף אדם בגוש קרח, מעיף אותו באוויר ומשחרר אותם כדי לרסק לתוך האדמה. ואז הוא מפיל אותם.
ל-Vox Media יש שותפויות שותפים. אלה אינם משפיעים על תוכן עריכה, אם כי Vox Media עשויה להרוויח עמלות עבור מוצרים שנרכשו באמצעות קישורי שותפים. למידע נוסף, ראה שלנומדיניות אתיקה.
