פרק השבוע שלבלש אמיתי: ארץ לילהנפתח במעט עריכת סאונד חכמה, כאשר הרעש הלבן המובהק של הלוגו של HBO משתלב בצורה חלקה עם מכונת הרעש הלבן של מפקדת המשטרה ליז דנברס (ג'ודי פוסטר), ליד מיטתה, ולא מצליחה להרגיע אותה. היא לא יכולה להפסיק להיות אובססיבית לגביסרטון שהיא ונווארו (קאלי רייס) מצאו על הרגעים האחרונים של אן קווטוק, מחפש עוד רמזים. זה ערב חג המולד, וקריאותיה של אן לעזרה עומדות להצטרף למקהלה.
"חלק 4" שלארץ לילההיא השעה הרדופה ביותר של העונה, רוחות הרפאים בפריפריה של התוכנית תופסות את מרכז הבמה, גם כשגיבוריה ממשיכים להכחיש אותן. עיקרו הרגשי של הפרק נשען על אחותו של נבארו, ג'וליה (Aka Niviâna), שדנברס מוצאת אותה משוטטת בשלג בלי מעיל, רועדת דרך איזשהו פרק. נבארו בודקת את ג'וליה במתקן לטיפול מורחב, אבל זה כבר מאוחר מדי: היא רואה את המתים בכל מקום. וכך היא יוצאת אל הקרח ומצטרפת אליהם.
ארץ לילההגיבורים של ג'וליה מיהרו לעבר קיר הלבנים של הכחשתם, ומותה של ג'וליה הוא ההתנגשות. העוולות והטרגדיות שרודפות את אניס ומצטלבות זו בזו רותחות, וגם נבארו ולא דנברס יכולים להתעלם מהן עוד הרבה זמן.
זה לא אומר שהם לא מנסים: נבארו, מתאבלת, מתחילה לריב ונותנת בעיטה בתחת. דנברס, שהתגלתה לאט לאט כאישה שהתקלקלה ונבנתה מחדש בצורה מזויפת כמו יצירה של קינטסוגי משונן, הופכת להיות כל כך עוינת ורעילה שהיא לא יכולה להרביץ לחברה המזוין קפטן קונלי (כריסטופר אקלסטון) לחיבור שיכור בלי להרביץ לו. , ובסופו של דבר מבלה את החג מבוזבז ולבד. זה היה פרק שקט ועצוב לולא מקהלת המתים הגדלה.
צילום: Michele K. Short/HBO
הקרום הדק בין החיים והמתים באניס הוא אחד מהםארץ לילההוורידים הנושאיים העשירים ביותר של, ואישה לופז אף פעם לא מסרב להזדמנות להזכיר לנו אותה. לפעמים זה בצמוד מזדמן, בימוי שיחות שגרתיות מול א"גופת" נוראית. פעמים אחרות זה בדרך שבה ההיסטוריה של כדור הארץ חקוקה על פני השטח שלו עמוק מדי מכדי שנוכל לשפשף אותו החוצה, כמו עצמות הלוויתן העתיקות שקפאו ברקע מערת הקרח שבה מתה אן קווטוק. ולבסוף, זה בגוונים הזועמים של נשים מתות שצורחות באוזנו של נבארו.
עברנוארץ לילהנקודת האמצע של, והרדיפות המגוונות של "חלק 4" יוצרים פסיפס רפאים של החששות הרבים של התוכנית לגבי העבר שלנו, ואיך אנחנו עובדים קשה כדי להתעלם ממנו. הסודות המפחידים הכלואים בקרח, המרחק של נבארו מהתרבות הילידית שלה, הזכאות הרעילה של גברים שגורמת להזדמנויות של נשים להתכווץ - אם זה לא יגרום להן להעלים על הסף. ההיסטוריה עלולה לחנוק אותנו אם לא נעים לה. אנחנו יכולים לשכוח את המתים אבל המתים אולי לא ישכחו אותנו.
לדנוורס יש את הרדיפה שלה להתמודד איתו, דוב קוטב מפלצתי בעל עין אחת שגורם לה לנסוע לתוך גדת שלג - דוב שארץ לילהמציע אינו אמיתי. זה עוד רודף, הצורה של החיה האהובה על בנו האבוד של דנוורס, הולדן. זה אחד הדברים הבודדים שלו שהיא שומרת בסביבה, אחד הסימנים היחידים לכך שהיא מעולם לא הפסיקה להתאבל, מעולם לא עשתה את העבודה להמשיך הלאה.
"המתים נעלמו," היא מתעקשת בפני נבארו. "לעזאזל נעלם."
נבארו אומר שאם דנברס היה מאמין בזה, היא לא תחזיק את הדוב המפוחלץ הזה. ואולי, הצופה יכול להסיק, היא לא הייתה זורקת את עצמה לעבודה הזו, מחפשת צדק עבור אן קווטוק, מפלסת את דרכה בספירלות החבויות על פני אניס, בוהה בזוועות שאחרים מסתכלים מהן. לא יתעלמו מהרוחות המקיפות את אניס. הרעש הלבן כבר לא מכוון אותם.
