בדומה לספירלות המתפתלות המשמשות כאחד המוטיבים המוכרים ביותר של סדרת המסור, הזיכיון מתרחק אט אט מליבתו.סְלִילִיהוא הסרט התשיעי בסדרה שלו, אבל ככתוביתמתוך ספר המסורמציין, מהדורה זו אינה חלק ממנהההמשכיות הארוכה של הסיפורים על הרוצח הסדרתי Jigsaw- זה פשוט מתרחש ביקום שלו. בְּעוֹדסְלִילִימתרחש זמן רב לאחר מותו של Jigsaw, באותה עיר שבה הוא עשה את הריגתו, הקשרים לקו העובר מסתיימים שם. הוא אינו חולק אף אחד מהדמויות, המניעים או ההיסטוריה שלו עם הזיכיון, וחוסר העקביות הזה משאיר חור פעור בסְלִילִיזה לא מלא במשהו מעניין באופן יחסי.
סְלִילִימביים על ידי דארן לין בוסמן, שגם בייםמסור IIבְּאֶמצָעוּתמסור IV. באותם פרקים, הוא פיקח על מותו של Jigsaw, על עלייתם של שותפיו למזימות, ועל שיא מכשירי רוב גולדברג המייסרים שעשו אתמַסוֹרסדרה הידועה לשמצה בשיטות המורכבות והמתוכננות מדי שלה להרוג אנשים שג'יגסו נחשב כבר לא ראוי לחיים. בתחילה, היעדים של Jigsaw היו אנשים שוויתרו על הערכת מתנת החיים, או אנשים חזקים אך עקומים שאיבדו עניין בשמירה על הגינות וצדק. בעיניו של Jigsaw, מכורים לסמים ושוטרים מושחתים היו ראויים לעונש, אבל תוכניותיו כללו תמיד איזו פורניר דק של גאולה וחינוך, ככל שיהיו השיעורים הללו בלתי אפשריים או מכאיבים. השורשים של המַסוֹראימפריה הם יותר גרסה אולטרה-אלימה למחזה הקלאסי של תורנטון ויילדרהעיר שלנומאשר הם הרג אקראי.
אֲבָלסְלִילִיהוא גרסה מרוככת של מרכיבי הליבה שהופכים סרט מסור לסרט מסור.
צילום: ברוק פאלמר/ליונסגייט
כמו רבים מסרטי המסור האחרים,סְלִילִימתחיל במוות מייסר. הבלש בוסוויק (לטרקנידן פטרוניג'ביץ') עוקב אחרי גנב לתוך מנהרת רכבת תת-קרקעית, אקדח שלוף, כדי שיוכל לאכוף את החוק ולהציל את המצב. כשהם מגיעים למסלולים, מתברר שהמרדף היה תחבולה לפתות את בוסוויק למערך מתוכנן מראש, והוא לא מייחל לעולם הזה. המתח וזרימת הדם מתחילים חזק פנימהסְלִילִי, וזה יתרון אחד עבור מעריצי הסדרה.
שאר הסרט עוקב אחר כריס רוק בתור הבלש זקי בנקס, שעובר מסתערב עם קבוצת פושעים שמכוונת לקבוצה אחרת של פושעים משוערים בחדר מלון, לפני שהוא עושה מילוט כמעט חלק. זקה מובא כדי לענות לקפטן שלו, אנג'י (מריסול ניקולס), על אי ציות למשימתו ליחידת הרצח. ההתלבשות הזו הופכת לסצנה של סיפור רקע ואקספוזיציה, וחושפת את ההיסטוריה של זקי בהגשת שוטרים מושחתים, את הסיבות שהוא לא יכול לסמוך על קצינים אחרים, והעובדה שאביו (סמואל ל. ג'קסון) הוא קפטן בדימוס מעוטר שלו. הצל זקה לעולם לא יברח.
סוג זה של הקאות עלילה יכול להיות שימושי להסברים מהירים ומלוכלכים על הנחות היסוד והדמויות, אבל בוסמן והסופרים ג'וש סטולברג ופיט גולדפינגר אף פעם לא נראים בטוחים שהקהל שלהם יזכור את הפרטים. הם חוזרים שוב ושוב לחילופי הדברים האלה, כדי להזכיר לקהל את מה שנאמר.סְלִילִיפועל ב-93 דקות צפופות, ובכל זאת הוא ממשיך לפוצץ זמן על התקשרויות לשיחה הזו או לנקודות עלילה אחרות, מראה במפורש, שוב ושוב, מה יהיה קל להיזכר באופן עצמאי.
בניגוד לאחריםמַסוֹרסרטים,סְלִילִימתמקד כמעט לחלוטין בשוטרים, ולא בקורבנות או הרוצחים. בוסמן והסופרים מתעכבים על ההרג, ומראים את הקורבנות סובלים פעימה אחר פעימה דרך הגיהנום המעוצבים באופן אישי. אבל מקרי המוות ממוסגרים באמצעות זקה שמגלה אותם, וחפירתו של המקרה. זה לא בדיוק נוהל משטרתי, מכיוון שיש מעט מאוד חקירה, וכל רמז ממש מועבר לתחנת המשטרה. אֲבָלסְלִילִי'ההשקפה של היא תמיד על Zeke. בהתחשב בכך שרוק הוא אחד השחקנים המוכרים ביותר בסדרה, זה כן משנה את מצב הרוח של הסרט. הצופים כבר לא רק מתמכרים לעינויים אסקפיסטיים, או מעמיקים את הבנתם לגבי רוצח. בסְלִילִי, הם מתבקשים להשקיע את תשומת הלב שלהם במלואה בדמותו של זקה ובמסע הגילוי שלו, למרות שהעלילה והדמות שלו לא מפותחות מספיק כדי להצדיק את תשומת הלב הזו.
צילום: ברוק פאלמר/ליונסגייט
לצערנו עבור גורהאונדים,סְלִילִיההרוגים של לא מצליחים להמשיך את החדשנות והשחיתות הצפויים מהזכיינית שהשיקה ללא ספק את תת-הז'אנר המודרני "פורנו עינויים".סְלִילִימלכודות המוות של גורמים לקורבנותיהם כאב רב, אבל לעתים קרובות הם מכוונים לאיבר גוף בודד, ובדרך כלל יש דרך ברורה וישירה להימלט. אף אחד לא צריך לחפור לתוך חללי הבטן כדי לשלוף מפתחות, או להתחפר מתוך קיני תיל, כמו בסרטי מסור בעבר. במקום זאת, הגאדג'טים האלה מבקשים מהקורבנות להקריב איבר גוף אחד למען אחר, כאילו הם ממלאים מטורף ליבס אנטומי.
אפשר לטעון שהסיבה למקרי המוות והמכשירים האלה לא מפתיעים היא בגלל שג'יגסו (שמת במסור III) כבר לא בראש, והעותק האחרון של Jigsaw חסר את הדמיון של אחרים שנכנסו לתפקיד מוקדם יותר בסדרה. עותק לעולם אינו חד כמו המקור, וייתכן שזה דורש יותר מדי עותק פאזל כדי לעמוד בתאוות הדם ההמצאתיות של המקור. אבל הדמויות והסיפור בפניםסְלִילִינדמה שלעולם לא טוענים את הטיעון הזה, או אפילו מכירים באיכות הפחותה של מכונות העינויים הפחות דמיוניות הללו.סְלִילִיבמקום זאת מציג להם את אותה רעש ודרמה כמו קודם, ומצפה מהצופים לא לשים לב להבדל.
סְלִילִילא לגמרי חסר קסם. אפילו כשוטר, רוק נמצא במיטבו כשנותנים לו לריפ ולהקרין פרסונה בטוחה בעצמו. הקומיקאי שהפך לשחקן מוסיף שובבות משלו לדמות הקודרת, והופך את זק לטוב יותר עבורה. סצנת הפתיחה שלו זוכה לכמה צחוקים קשים בזמן שהוא מסתובבפורסט גאמפ, כשהוא מנסה להרגיע את הפושעים שאיתם הוא משולב. אבל כשמגיע הזמן של זקה להראות בלבול או דאגה, רוק רק פוזל. והוא פוזל הרבה. פרויקט הבימוי האחרון של רוק,חמשת הראשונים, ותפקידו המרכזי בפארגועונה 4 שניהם הראו שיכולות המשחק הרבה מעבר לסתם בדיחות, אבל הוא אף פעם לא מציג את הטווח הזה כאן. בין אם זה בגלל הבימוי של בוסמן או דמותו הכתובה הרדודה של רוק, הוא נראה מעץ.
אין חוקים כשמדובר בזכיונות אימה ארוכי טווח. סדרת הסיוט ברחוב אלם התגלגלה לתהום מצויר לפני שחזרה למטא-אימה וכנות. סרטי ה-Conjuring התפצלו למספרי אופי שונים והוציאו מספר סיפורי מקור על הבובה אנאבל. עלילת הסיפור של Saw הרג את הנבל המרכזי שלו בסרט מספר שלוש, וכעת הוא מפלס את דרכו שלו דרך ההשקה המחודשת הזו. לא כל סדרת אימה צריכה לבחור במודעות עצמית או ברצינות, אבל היא צריכה לפחות לנסות להיות הגרסה הטובה ביותר בכל דרך שהיא בוחרת.סְלִילִיחסר עומק וניואנסים, ועל ידי הימנעות מאירוניה או ממחנה, הוא מבקש שיתייחסו אליו ברצינות. זה לא השתוללות מהנה בשדה של מהומה עקובת מדם, או מטא-טקסט עם התייחסות עצמית מלא בקריצות לקהל.סְלִילִימציג את עצמו כנוהל משטרתי ללא פרוצדורה, כסרט מסור ללא פאזל וכסרט נקמה ללא רגשות.
ספירלה: מתוך ספר המסורייפתח לאקרנים בקולנוע ב-14 במאי.
