המועמדים לפרסי האוסקר ה-89עשוי להוות מערך מגוון יותר של שחקנים ויוצרי קולנוע מאי פעם. אבל בואו לא נעמיד פנים ששנה טובה אחת לגיוון פירושה ש"#OscarsSoWhite הוא נחלת העבר", כמוהוליווד ריפורטרהכריז סקוט פיינברג.
כפי שהסביר הנשיא לשעבר ברק אובמה בכל פעם שדן ביחסי גזעים באמריקה, אפשר לזהות את ההתקדמות שעשינו במהלך השנים תוך הכרה בכך שהעבודה לעולם לא הסתיימה.
אולי המרכיב הבולט והראוי לשבח בגיוון במועמדים לאוסקר השנה הוא מידת הרווחה שלו. מבין 20 המועמדויות למשחק, שש זכו לשחקנים שחורים - שיא לאוסקר, והתפתחות מבורכת לאחרשנתיים רצופות של #OscarsSoWhite.
גם אנשים צבעוניים עשו את דרכם לקטגוריות מעבר למשחק. בארי ג'נקינס היה מועמד על בימוי וכתיבהאוֹר הַלְבָנָה, רק האדם השחור הרביעי שקיבל הנהון לכיוון. ברדפורד יאנג הפך למועמד השני לצילום השחור, על עבודתו בצילומיםהַגָעָה. ושלושה מתוך חמשת המועמדים בקטגוריית הסרט התיעודי העלילתי -OJ: תוצרת אמריקה,ה-13ואני לא הכושי שלך- ספר סיפורים על החוויה האפרו-אמריקאית.
אוֹר הַלְבָנָההוא מוביל ראוי, יצירה פואטית שמכירה בכך שהחוויה השחורה והחוויה האנושית זהות.דמויות נסתרותהוא לא כל כך חזק, אבל זה סיפור מרומם של חריגות בקהילת מיעוטים. סרטים מסוג זה, שמספרים סיפורים חיוביים על אנשים מוחלשים וחסרי ייצוג, הם נדירים מדי בהוליווד.
וזה המפתח. עבור שיפור רב כמו שדה האוסקר של השנה בהשוואה לקבוצה ההומוגנית של השנה שעברה, נותרה הרבה עבודה. הסרטים המועמדים על אנשים צבעוניים הם יוצאי דופן נדירים למה שנשאר כלל. רוב הסרטים שיוצאים מהוליווד נראים יותר כמומנצ'סטר ליד הים, לאאוֹר הַלְבָנָה. שנה ססגונית אחת באוסקר לא הופכת לטרנד; הטלוויזיה עשתה עבודה הרבה יותר טובה לאחרונה בהבאת גיוון רב יותר לשולחן.
"בעוד שהסרטים הללו השנה משקפים את החוויה השחורה, אני עדיין מחכה לסרטים שמשקפים את החוויה הלטינית, לקומדיה רומנטית עם שני חברי להט"ק, לגיבור על נכה או בעל יכולת שונה", אמרה אפריל ריין, היוצרת של #OscarsSoWhite, להוליווד ריפורטר.
הבעיה היא לא רק שהאוסקר כל כך לבן. זה שבאופן כללי, הכוחות החזקים ביותר בתעשיית הקולנוע הם.
שום דבר בקבוצת המועמדים הזו לא מרגיש כמו אסימון, וככה זה צריך להיות. האקדמיה בחרה להדגיש מגוון סרטים משנת 2016 שמציגים אנשים צבעוניים וסיפוריהם, והסרטים האלה נדירים ומיוחדים מספיק כדי שהם (בתקווה) היו זוכים להכרה בכל שנה. במקרה שכולם יצאו לבתי הקולנוע ב-2016, ושהסרטים המועמדים לאוסקר בשנתיים הקודמות היו מאוד מאוד לבנים. (יכולת לטעון את הטיעון הנתעב - ואנשים רבים עשו זאת! - שפשוט לא היו הופעות משחק ראויות לאוסקר של אנשים צבעוניים ב-2014 או 2015. אבל תפקידו של מייקל בי. ג'ורדן באֲנִי מַאֲמִין, בין שאר החטאות, מבטל את הרעיון הזה.)
קל יהיה להסתכל על תחום השנה ולומר שהמאמצים האחרונים של האקדמיה להגביר את הגיוון בשורותיה השתלמו. זה נכון לשנת 2017, אבל אין דרך לדעת אם זו תחילתו של עידן חדש לאוסקר או סתם סטייה חד פעמית מהנורמה של תשעה עשורים. למרות שהאקדמיה לאמנויות ומדעי הקולנוע מביאה אט אט יותר ויותר אנשים לא-לבנים לקבוצה, רק לפני שנה הכריזה נשיאת האקדמיה שריל בון אייזק עלמאמץ חדש גדול המכוון לשיפור הגיוון.
להוליווד יש עוד דרך ארוכה לעבור בחזית הגיוון
של שנה שעברהכיתה של כ-680 מתגייסים חדשיםהיה 46 אחוז נשים, ו-41 אחוז מהקבוצה כללו אנשים צבעוניים. נראה שהם כבר משמיעים את קולם. אבל לעת עתה האקדמיה נשארת זקנה, לבנה וגברית, וכאשר יש לך את סקרלט ג'והנסון מככבת כשוטרת סייבורג יפנית ב-התאמה לייב אקשן שלרוח רפאים במעטפתבשנת 2017, ברור שלענף כולו יש עוד דרך ארוכה לעבור בחזית הגיוון.
"אני חושב שחשוב שאנשים רואים את עצמם בסרט, אבל זה אפילו יותר חשוב שהם רואים אנשים שהם אולי לא מכירים גם כן", אמראוֹר הַלְבָנָההבמאי ג'נקינס. אנו מקווים שבעשור מהיום, אנו מסתכלים אחורה על האוסקר של 2017 כנקודת מפנה - לא רק עבור הסרטים שהאקדמיה מכירה בהם, אלא עבור סוגי הסרטים שנוצרו בהוליווד מלכתחילה.
