ניר: אוטומטהיה פסקול משחק הווידאו הטוב ביותר של 2017. תזמור חדש של הקטע -זמין כעת בתקליטור, וינילוiTunes- אפילו טוב יותר.
פס הקול המעודכן, הכולל מוזיקה משניהםאוטומטיותוקודמתהצורה נימוחה יותרומשכפל, הוא אלבום עשיר יותר, מורכב ותמציתי יותר. הוא מתמקד ברצועות הטובות והנגישות ביותר, נותן להם מקום לנשימה, תוך שהוא ממתן חלק מהמבנה היותר-דרמטי של ההרכב המקורי.
בדיעבד, המקוראוטומטיותפסקול עכשיו מרגיש כמו טיוטה גסה. זהו אלבום שמטרתו העיקרית היא לשרת את המשחק, נושא חלק ניכר מהעומס הרגשי שלו. בשום אופן הפסקול המקורי אינו גרוע - למעשה מעריצי ניר הארדקור עשויים עדיין להעדיף את גישת הכל-ו-כיור המטבח שלו. אבל אם אתה מסוג האנשים שבדרך כלל לא מחפש פסקולים למשחקים, האלבום החדש הוא נקודת פתיחה נוחה יותר.
זה עתה ראיתי את התזמור בשידור חי בהיכל הלאומי של יוקוהמה, והפסקול מחזיק מעמד בצורה מרהיבה במקום גדול. לרוע המזל, תצטרכו לחיות דרכי, כי ההופעה הייתה חלק מהרצה מוגבלת (שתי הופעות, יום אחד) שנועדה לקדם את יציאת האלבום החדש.
חבל שלמוציא לאור Square Enix אין כרגע תוכניות לקחת את ההצגה הזו לדרך, כי ההופעה והקהל תופסים את מה שהופך את ניר לאחת הסדרות המרתקות ביותר במשחקי וידאו מודרניים.
הדבר הראשון שאתה רואה כשאתה מגיע ליוקוהמה להופעה הוא כמה מאות צעירים שלובשים וריאציות של שחור ולבן. הם נסחפים על פני חצר מוזיאון כמו ענן גשם גדול אחד בשמים בהירים. התהלוכה שלהם, שמרמזת על צעדת הלוויה, עומדת בניגוד לעשרות המשפחות גם בחצר, העסוקות בהנאה מחופשת הקיץ במכנסיים בצבעים זוהרים ובכפתורים בהדפס טרופי. האמהות והאבות והילדים מפגינים אדישות מנומסת לכל בני העשרים ומשהו שהתאספו בבגדים שלא מתאימים באופן קומי ללחות הדביקה שנופפת מהמפרץ הסמוך.
מרחוק, לקהל יש משהו מסויםבריאות-גותי-לפי-Hot-Topic אסתטי, אבל מקרוב, אין תקווה להכניס אותם לתווית. התלבושות שלהם לא סטנדרטיות, כי אין כללים רשמיים להתלבש כאוהד ניר.
אני מודה שהסגנונות שלהם חולקים כמה מאפיינים משותפים: הפלטה המונוכרומטית שהוזכרה לעיל; שפע של כפתורים וקווים חדים; פרחים לבנים תחובים בשיער של נשים; "YoRHa" מודפס על חולצות גברים; רמז מדי פעם לקוטור שעבוד. וכמעט כולם לובשים חיוך, כי יש הבנה מסויימת שלא מדוברת, אבל משותפת, שהקונצרט הזה יקר ונדיר ומעין נס שהכל בא ביחד. (לא שונה מכל סדרת Nier.)
שעה בערך לפני פתיחת הדלתות באולם הקונצרטים, הקהל מתחיל לצאת מהחצר לאולם הקונצרטים במרחק כמה רחובות במורד הרחוב, ועובר את דרכם על פני הארד רוק קפה, גלגל הענק על שפת המים, ונגן הרחוב הסוער באמצע הדרך. דרך שגרת הג'אגלינג שלו. כולם מחכים להיכנס למקום, אחר כך לרכוש תוכניות, אחר כך לצלם את הסחורה האולטרה-יקרת הננעלת בתיקים שקופים, ולבסוף למצוא את מקומותיהם במקום עצמו. זה מרגיש כמו בית השחי של השטן בחוץ וכולם מתנהגים ככה זה בסדר.
לפני המופע מציג מלחין ניר קייצ'י אוקבה את התזמורת יחד עם כמה מהסולנים הווקאליים של הערב, חלקם מבצעים שירים, אחרים מבצעים חלקים מתסריט. תזמורת של כמאה נגנים ומקהלה של כמה עשרות זמרים נכנסת לבמה והמופע מתחיל.
למען האמת, אין הרבה מה לראות. המצגת צנועה, עם ציטוטים וקטעי משחק קצרים המופיעים על מסך מאחורי ומעל התזמורת. זה היה פחות מעניין לצפות בהופעה מאשר לראות אנשים אחרים מאזינים לה. לכל כיוון הבחנתי בנשים וגברים עם לסתותיהם פתוחות לרווחה, עיניים עצומות כאילו למקד את כל האנרגיה שלהם באוזניים.
כמה שירים, במיוחד מהישן יותרניר גשטאלט ורפליקנט, לעולם אל תפיקו את המרב מהכלים המוזיקליים הגדולים. אבל התזמור ניזון מהשאיפה שלשל ניר אוטומטהפרטיטורה, עם הקרניים, התופים, הכינורות ומזמורי המקהלה הממלאים את כל החלל.
רַבִּיםאוטומטיותהשירים מקבלים טקסטורות וטונים שונים לחלוטין."פארק שעשועים"הוא אחד השירים האהובים עליי מהתמונה המקורית, והוא זוכה להיקף גדול עוד יותר ולעומת רוח מהמקהלה השואגת ומהמיתרים הכבדים. סידורים אחרים מרגישים כמו חידודים. עֲבוּר"משקל העולם",המלחין משפיל את הנושא הנועז, מה שהופך אותו לאינטימי ואישי יותר. בקונצרט מוזמן לבמה זמר אורח. הנאמבר מתנגן כמו דואט בין האישה החוגרת את המילים באנגלית לבין סולני הכינור התואמים לה עם כל תו.
לאורך כל ההופעה, המעריצים וההופעה פורצים את הסטריאוטיפ והציפיות. אלה לא מעריצי הקלישאה בטי גיימרים גדולים מדי, זו לא ההופעה החיה שמסתמכת על נורות לייזר וכיסויי מתכת כדי להשאיר אנשים ערים. המעריצים הם אנשים עם עניין משותף; הביצוע פשוט ללא בושה. גם המעריץ וגם המבצע מציגים כבוד למשחק שהפגיש ביניהם. זה כמעט פולחן בסדר היום הפשוט שלו: לחגוג את המשחק תוך הבאת כמה שיותר אנשים חדשים לקבוצה.
אני אומר את זה כשאני, אוהד ניר, מנסה לעשות בדיוק את זה. האזנה לתזמור החדש עכשיו, עם כמה אוזניות באיכות גבוהה, זה באמת מרשים עד כמה ההקלטה לוכדת את הצליל והתחושה של הופעה חיה - גם אם היא לא הוקלטה עבור קהל חי. עבור מעריצי ניר, זה כמעט נדרש להקשיב. עבור כל השאר, זה יכול להיות נקודת הכניסה לפאנדום ניר.
ובתקווה ש-Square Enix מזהה את הקסם של תזמור ניר ותרחיב את המופע לסיבוב הופעות עולמי. אם התוכנית תבקר בניו יורק, תראה אותי בשורה הראשונה. אני אהיה זה שלובש שחור ולבן.
