אחד הדברים היותר מדהימים בנצחים, אפוס היקום הקולנועי של מארוול של קלואה ז'או על גזע של בני אלמוות גיבורים, הוא עד כמה ג'או לא מתעניין בקרבות גדולים. הסרט שלה מלא בשיחות אישיות ושאלות קוסמיות, עד לנקודה שבה ההתנגשויות העל-אנושיות שלו מרגישות סתירות, כמו סרט אחר שמנסה לדחוף את דרכו אל הסרט שעל המסך. זה מצער, כי הקונפליקט הפיזי בנצחיםנטוע עמוק במשהו שונה מאוד עבור היקום הקולנועי של מארוול. זה טרנד שעובד לאט לאט לשובר הקופות הגדולים ביותר שלנו, כי זה הפך לבלתי אפשרי להתעלם ממנו בחיי היומיום שלנו: שינויי אקלים.
[אד. פֶּתֶק:ספוילרים משמעותיים עבורנצחיםלַעֲקוֹב.]
נצחיםהעלילה נכנסת להילוך כאשר גיבוריה בעלי השם מגלים שה-Deviants - מקביליהם החייתיים, אשרישויות קוסמיות הידועות בשם שמימייםשלחו את הנצחים לכדור הארץ כדי לחסל - חזרו לכאורה מהכחדה. בסופו של דבר נחשף שהדוויאנטים החדשים שפוקדים את העולם חזרו ככל הנראה עקב נמסות כיפות קרח קוטביות - כמה נדושים פעם שקפאו בקרח שוחררו כעת.
זהו פרט חולף שהעלילה לא עושה ממנו הרבה, אבל לצד ההתעניינות העמוקה של ג'או ביחסים של דמויותיה ארוכות החיים עם עולם הטבע, זה מרגיש משמעותי. הנצחים צופים בציביליזציות קמות ונופלות, כאשר כדור הארץ מעוצב מחדש על ידי האימפריה והזמן. אבל בהווה של הסרט, הם יוצאים מהמחבוא בגלל השינויים רק שהם יכולים לחיות מספיק זמן כדי לראות את כולם. כדור הארץ נמצא במשבר, אנושות אחת אחראית ישירות, ואף מכירה בגלוי, בעודה עדייןאף פעם לא עושה מספיק כדי להתמודד עם זה.
הסרט דוחק את הרעיון הזה לסאבטקסט. ג'או בוחר במקום זאת להציג את המאבק המוסרי של הנצחים עם המנדט שלהם של אי-התערבות, והמתחים ביניהם בנוגע למשימתם הסופית. אבל הקרב האחרון של הסרט מושך את הנושא פעם נוספת. לנטוש בפתאומיות את האיום הסוטה,נצחיםמסתובב לסכסוך אחרון שבו הגיבורים שלו חייבים למנוע מה שהוא למעשה אסון טבע. מתגלה שכדור הארץ הוא תרמיל הלידה של הטיאמוט השמימי, והנצחים חייבים להתאגד כדי לעצור אלוהים מלהתפרץ מהאוקיינוס ההודי, ולנפץ את העולם תוך כדי.
ניסיון הלידה של טיאמוט הוא הסיקוונס המדהים ביותר בסרט - פחות סצנת קרב, ויותר מאבק פיזי ביראה קוסמית. עצירת הלידה של טיאמוט מרגישה כמו רגע פרשת מים עבור ה-MCU, כזה שמתווה דרך לצאת מהאובססיות המוכרות מדי שלו למשהו רלוונטי יותר.
ביקום הקולנועי של מארוול, קונפליקטים על-אנושיים בדרך כלל נוצרים למאבקי אב/בן אופנטזיות רוויזיוניסטיות סביב ה-11 בספטמבר. הסיפורים ההוריים יכולים להיות על אבות פונדקאים או על אבות אמיתיים: ת'ור ואודין, טוני סטארק ואובדיה סטאן, שאנג-צ'י ו-וונוו, פיטר קוויל ויונדו/אגו. (עבור פיטר פארקר, הסכסוך נובע לעתים קרובות מניסיונותיו המוטעים למצוא דמות אב חדשה.)
בינתיים, הקרבות הגדולים ביותר של ה-MCU הם לעתים קרובות קוספליי אסונות, תוך שימוש בדימויים של התקפות הטרור ב-11 בספטמבר כמעין שפה חזותית כדי לבסס את גיבוריו כגיבורים מספיק. אירועי הראשוןהנוקמיםהסרטים מכונים באופן קנוני בשם "הקרב על ניו יורק". השניהנוקמיםמבלה זמן משמעותי עם גיבורים בסיוע לאזרחים, שכן אומה בדיונית במזרח אירופה עומדת בפני מחיקה. המקומות משתנים, מנהר הפוטומאק פנימהחייל החורףלגמר הונג קונג שלדוקטור סטריינג',אבל הסרטים האלה מסתכלים על אחת החוויות הקולקטיביות האמריקאיות הגרועות ביותר, ומדמיינים איך זה יכול להיות אם אפשר לעשות משהו כדי לעצור את זה. אבל 2001 הייתה לפני 20 שנה, והמאבק העולמי של הרגע שונה מאוד, אם לא פחות אסון.
זה לא נועד לשבח את אחד התאגידים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ על כך שסוף סוף הכיר בעובדת חיים ברורה עד כאב - כפי שמצפים מאיתנו לעשות כשהםלְהוֹדוֹת הומואים קיימים, למשל. ההצלחה של אולפני מארוול היא ללא ספק תוצאה של שמרנות מיושמת בקפידה, כזו שמאפשרת לבמאים ולצוותי הפקה בודדים להתקדם לתוך מספיק טריטוריה חדשה עם כל סרט כדי לתת לסיפורים להרגיש מובחנים, תוך כדי שמירה על סגנון בית קפדני, כך שכל סרטים טעימים באופן עקבי. סרטי MCU הם תפוצ'יפס מבחינת הדמיון והחד-פעמיות שלהם, אבל הם מגיעים עם קראנץ' טוב בצורה יוצאת דופן ובדיוק בכמות הנכונה של מלח.
בגלל ספר המשחקים הבטוח יחסית של מארוול, ה-MCU אינו פורץ שביל על ידי פנייה לאיומים קיומיים אמיתיים כדי לחזק את איומי הנבל הפנטזיה שלו. שינויי האקלים נמצאים בראשם של יוצרי סרטים בעלי תקציב גדול במשך עשרות שנים, בכל מיני סרטים:WALL-E,היום שאחרי מחר,הליבה,סנופירסר- הרשימה רחבה ומגוונת. אולם לאחרונה, רוח הרפאים של שינויי האקלים הולכת ומתגברת, עד שהיא פחות רוח רפאים ויותר מפלצת המתקדמת לקראתנו, ועושה פרידה בסרטי מדע בדיוני מוחיים כמוהַשׁמָדָהואפקטים גדולים ומטופשים שאוהבים בוננזותגודזילה: מלך המפלצות; שוברי קופות שהם מעולים (מקס הזועם: דרך הזעם) ואחרים שהם יותר בלגן (זכרונות). זה חלק ממערכת הכלים הספקולטיבית-בדיונית: חלק מהערך בסיפורת ז'אנר נובע מדמיינת האנושותהרבה קצוות אפשריים, ומחפש אזהרות אודחייה אפשרית. נכון לעכשיו, איום אחד מרחף כמובן מעל האחרים.
למרות הקבלה הלא אחידה לנצחים, התרומה החשובה ביותר של הסרט ליקום הקולנועי של מארוול היא באתגר שהוא מציב לסטטוס קוו תחתיו הוא מגיע. הסרט מלא ברעיונות לחקור: על אלוהים, על החוב שלנו לכוכב זה וזה לזה, ועל בחירות מוסריות שמתרחבות מעבר לחיים בודדים. השאלה הגדולה ביותר שהיא משאירה לצופים היא, למרבה האירוניה, השאלה שיש לכל מעריץ MCU, אבל מיושמת בצורה מופשטת יותר:איזו השפעה תהיהנצחיםיש על סרטים עתידיים?האם ה-MCU יפרסם-נצחיםלהיות אחד שבו מספרים סיפורים על דמויות שבאמת מקיימות סקס, נמצאות במערכות יחסים קוויריות בגלוי, ומתחבטות על הבעיה מה לעשות עם הפלנטה הגוססת שלנו? או שמא הסרט הזה יהיה, בהעדר מונח טוב יותר, אלא סטייה?
