כמו חומר המקור של משחקי הווידאו שלה, זה של נטפליקסהמופע של Cuphead!לוקח השפעה כבדה מתור הזהב האמריקאי של האנימציה - העידן של תחילת המאה ה-20 שעשה פופולריות לקריקטורות קול והוליד דמויות אייקוניות כמו מיקי מאוס, פופאי ובאגס באני. זהו גם עידן של אנימציה שכולל לשמצהקריקטורות גזעניות. כשהמשחק יצא,ראש גביעזכה לביקורת עללהתגרש מסגנון האמנות מההקשר הטעון של שנות ה-30.
"זה בהחלט היה משהו שהיינו מודעים אליו", אומר המפיק בפועל דייב וואסון לפוליגון. "העידן הזה של האנימציה עמוס בתיאורים בעייתיים של דמויות וגזע. ויש גם מיזוגניה. זה בהחלט בעייתי. זו הייתה תקופה מאוד שונה".
מנהלת האמנות אנדריאה פרננדס מסבירה שהצוות ניגש להחלטות היצירתיות הללו בזהירות, וחיפש נקודות מבט שונות על הטרופים שעלולים להזיק בעת הצורך. אם בסופו של דבר הם השתמשו באלמנט אנימציה מסוים או לא, בסופו של דבר זה היה דיון ארוך.
"זה לא היה רק להתרחק מזה למען כמו,הו, אל תיגע בזה", אומר פרננדס. "באמת שוחחנו על השורש של מה שהיה בעייתי כדי שנוכל בסופו של דבר [לשאול]בסדר האם הסגנון או האמנות של זה שווה לפעמים להתנתק מהטרופ הנורא הזה?לפעמים זה לא היה."
עידן האנימציה ההוא מקיף מגוון רחב של קריקטורות, מהתוכניות של האחים פליישר ועדהסימפוניות המטופשות של דיסני. מעבר לשיחות על הדימויים הטעונים של תקופת הזמן ומה להשאיר מאחור, הצוות היה צריך גם לצמצם את היקף ההשראה. בסופו של דבר הם הסתכלו על המשחק והצביעו על דמויות בוס.
"זה היה הדבר שהיה כל כך כיף בזה", אומר פרננדס. "לכל דמות של בוס היה כמעט מראה ייחודי משלה. עבור בוסים מסוימים, היינו מתייחסים לקבוצה ספציפית לחלוטין של פרקים משנות ה-30.[ה] קרנבל העוגיותמהווה דוגמה מצוינת. הצלחנו להישען על הפרקים האלה ממש כיפיים, כי היו לנו מוטיבים מושלמים לדמות הבוס האינדיבידואלית הזו. במובן מסוים, כאילו עלינו לבנות רמות עבור כל אחת מהדמויות האלה."
אחד ההבדלים העיקריים (מלבד הגישה הקלה יותר לצבע באנימציה שלהם) ביןהמופע של Cuphead!והסגנונות של שנות ה-30 הם שסדרת נטפליקס מונפשת כמעט לחלוטין באמצעות מחשבים. אפילו האלמנטים של הסדרה כימַבָּטמצוירים ביד, כמו רקע צבעי המים השופעים, היו דיגיטליים. עם זאת, זה נתן לקבוצה הזדמנות לחרוג מאבני תור הזהב. וואסון מתאר את מה שהם השיגו כ"היברידית של אנימציה של צינורות גומי", המעניקה לתנועות הדמות ולהבעות הפנים יותר ניואנסים עבור קהל מודרני.
"באותה תקופה [שנות ה-30] הקהל לא ראה הרבה אנימציה", הוא מסביר. "אז אם רק היה לך בחור בצד הדרך שרק עושה את זה [תנועת הריקוד] זה היה מספיק. אנשים הם כמו,וואו, תראה את הבחור הזה, הוא רוקד.”
זה שינוי שאפילו מעצבי המשחק התרשמו ממנו.
"הם דוחפים את הרגשות וחלק מהפנים למחוזות שהם פשוט מבריקים", אומר צ'אד מולדנהאואר, אחד השותפים ליצירת המשחק. "כמעט לתוך זהרן וסטימפי, אבל עדיין משולב עם מוזרות בסגנון שנות ה-30."
האנימטורים גם השתמשו באנימציית סטופ-מושן מישוש יותר עבור סצנות ספציפיות, כמו צילום היסוד של Cuphead והבית בצורת קומקום התה של מוגמן. זו מוזרה שמזכירה את הסרטים המצוירים של פליישר, שם האנימטורים היו יוצרים סטים מושן על גבי הענקית לייזי סוזנס, ומצלמים אותו תוך תליית צל-אנימציה מול הסט.
"זו הייתה טכניקה שחיה באמת רק בשנות ה-30. זה היה כל כך חתימה שזה פשוט הרגיש מושלם להופעה שלנו. לא יכולנו לעשות את שנות ה-30 ולֹאהשתמש בו", אומר וואסון. "ניסינו להיות קצת יותר אסטרטגיים עם זה [מהפליישר], השתמשנו בו ברגעים [מוחזקים], כמו אם היה מרדף".
בעוד שהאנימטורים ניסו לשלב מספר סגנונות וטכניקות אנימציה משנות ה-30 בתוכנית, היו כמה דברים שהם לא ממש הצליחו לתפוס. וואסון מזכיר להסתכל על היצירות שלאוב איוורקס, שפרננדס מתאר כ"סופר מוזר".
"בשלב מסוים דיברנו על לעשות את כל העניין ועל תהליך שלושה צבעים, שדייב היה כמו,קח את זה בקלות. זה מטורף מדי"היא מספרת. "התרחשו כל כך הרבה דברים מטורפים בשנות ה-30. זה חלק מהאתגרים שבאמת אומרים,בסדר, זה מה שאנחנו הולכים לדבוק בו. וזו הולכת להיות ההופעה שלנו.כי היו כל כך הרבה אסתטיקות כיפיות בתקופה ההיא".
