גרנט גסטין הרס לי את החיים. מֵעֵין.
הליהוק של גסטין בתור בארי אלן בעונה השנייה של ה-CW'sחֵץהיה הרגע שהסדרה הפסיקה להיות סבון גיבורי-על טוב בצורה יוצאת דופן והפכה ל-Arrowverse, תצוגת מסך קטן שאפתנית להחריד לעתים קרובות על המרחב הקוסמי של ספרי הקומיקס של DC, והולידה אורווה של תוכניות CW שבמיטבן היו חלק מהסרטים. עיבודי גיבורי העל המפתיעים ביותר שראינו באותה תקופה.
השבוע סיים גסטין את כהונתו בת העשור בתור בארי אלן/הפלאש לאחר תשע עונות ו-184 פרקים ככוכב שלהפלאש, ועוד כמה בפרקי ההצלבה הרבים בין התוכנית שלו ליקום הרחב של התוכנית. הגמר, "עולם חדש: חלק רביעי", עולה בקנה אחד עם סוף ה-Arrowverse, כמוהפלאשהיא ההופעה האחרונה בהרכב שעדיין עומדת אחריהחֵץהופעת הבכורה של 2012.
למען האמת, ככל שנאמר פחות על הגמר, כך ייטב. זו יבבה של סוף, נשען על טרופיות זההפלאשהתבלו לפני כארבע עונות: מסע בזמן, צירי זמן חלופיים, ספידסטרים מרושעים ושחקנים שמשחקים כל כך הרבה דמויות שכשאחת מהן מתה היא בקושי נרשמת. ההצגה הרגישה מעופש לפני עידנים, ובאופן מוזר ספגה את הקיפאון שלה. ובכל זאת עדיין צפיתי, כי גסטין עדיין הופיע.
צילום: שיין הארווי/The CW
קשה להפריז בכמה תפקידו של גסטין בתור בארי עשה כדי להרחיב איך יכול להיראות הרעיון של עיבודים לגיבורי על בשנות ה-2010. המחצית הראשונה של אותו עשור היה שלב מעבר מהאסתטיקה הקודרת והמבוססת שלטרילוגיית האביר האפל של כריסטופר נולאן- אשרחֵץבחרו לחקות - לטון עדיין מקורקע, אך מהנה להפליא שלה-MCU המוקדם.
הפלאש,עם זאת, מעולם לא היססה לאמץ את הבומבסטיות והאבסורד של חומר המקור של הקומיקס שלו, אפילו כשבקושי היה לו תקציב או אמצעים לממש זאת. בְּעוֹדחֵץניסתה להרחיק את עצמה בתקיפות מבני-אדם בדריכות העירונית שלה,הפלאשהתמוגג ממנו, משליך בשקיקה את האבסורד הקדחתני של הקומיקס על המסך. לפני שהעונה הראשונה הסתיימה,הפלאשיציג לראווה גורילות על-חושיות, גיבור-על גרעיני הכולל שני גברים בגוף אחד, נבל שמכנה את עצמו אשף מזג האוויר, וזוג פושעים חביבים בצורה מוזרה שלא היו להם כוחות אבל כן היו להם אקדח חם ואקדח קר, בהתאמה.
ההופעה של גסטין בתור בארי אלן הייתה חלק גדול מהסיבה שכל זה נחת. בהופעתו הראשונה בחֵץ, גסטין הקסים מיד כי הוא היה, מעל הכל, מאמין. הוא היה פונדקאי קהל שיכול היה להתענג על חומרי הקומיקס המקיפים אותו, וכאשר ברק העל טבעי היכה בו כדי לגרום לוהפלאש,זה הרגיש כמו ילד שמתוגמל על כך שהוא מאמין מעט בקסם. לבארי, כמו לגיבורי על רבים, היה סיפור רקע טרגי, אבל בניגוד לאוליבר קווין/גרין ארו הקודר של סטיבן אמל, בארי יכול היה לחייך ולעשות טוב בעולם, ולא לתת לטרגדיה להגדיר אותו.
ה-Arrowverse נבנה על החיוך הזה. הקסם וההתלהבות הנערי של גסטין היו הכלי המושלם לשכנוע שאתה צריך כדי למכור עלילות קומיקס בארבעה צבעים, להתענג על האבסורד שלהם וגם לקחת את המלודרמה שלהם ברצינות. אפשר לטעון שזה בגללהפלאששהמעריצים היו קופצים מספינאוף לספינאוף, מקדישיםכל כך הרבה שעותליקום הטלוויזיה המתרחב במהירות. זו הסיבה שעשיתי זאת, גם אם פקפקתי לעתים קרובות בהחלטות שלי לאחר מכן.
לְמַרְבֶּה הַצַעַר,הפלאש -עבר מ-showrunner ל-showrunner כשחברי השחקנים הסתננו פנימה והחוצה - בסופו של דבר נכנעו לעגמומיות התקופה, וחזרו כל הזמן לטרגדיה המרכזית של בארי, שאיבד את אמו בילדותו, עד שזה כמעט כל מה שהגדיר אותו. כשהתוכנית חזרה לקצב הזה שוב ושוב, האור כבה מההופעה של גסטין, והסדרה אף פעם לא באמת הצליחה להקיף אותו בדמויות שבארי התחבר אליהן בצורה מוחשית - האחרונה שבהן כנראה הייתה לשעברשִׂמְחָההכוכבת המשותפת של סופרגירל של מליסה בנויסט.
בעידן הסטרימינג הנוכחי, לסופים בטלוויזיה ניתן משקל הרבה יותר ממה שהיה להם בכל נקודה בהיסטוריה של המדיום. לעתים קרובות מותר להצגות ששורדות ביטול להסתיים בתנאים שלהן, או לכל הפחות, לשחק את זה בסוף.הפלאש,נראה, גם לא. אחרי כל הריצה הזו, זה פשוט נראה עייף. גם אני הייתי.
