אנחנו מאושרים לא יכולתי לבקש זמן טוב יותר לשחרור; בין הבעייתיות הפוליטית המתמדת וההתמוטטויות באמריקה של טראמפ - וסיפורי אימה אמיתיים בחדשות 18:00 בכל לילה - זה באמת מרגיש כאילו אנחנו חיים בזמנים דיסטופיים.
חלק ממה שעושהאנחנו מאושריםכל כך מפחיד ללא ספק עד כמה הכל נראה אפשרי. לעצב את המוזרות לתוך העולם המוכר, למשהו שנראה מספיק אמיתי כדי שזה מעט מפריע, תמיד היה חלק מהתוכנית, לפי מעצב הנרטיב אלכס אפשטיין.
"אני מתכוון שזה לא היה כל כך מפחיד אם זה לא היה משהו שיכול לקרות", אמר אפשטיין.
קצת מחוץ להישג יד המציאות שלנו,אנחנו מאושריםמדמיין עולם של תרבות נגד בשנות ה-60 שבו כולם לא התאוששו בעקבות מלחמת העולם השנייה. אנשים מסחים את דעתם עם התמכרויות לסמים ולוקחים מרשם ל"ג'וי" כדי להרגיע את עצמם כל הזמן. יש מנהיג נבל בשלטון, אבל זה לא1984.לממשלה לא אכפת מה אנשים עושים בכל שנייה של כל יום; זה לא שחקני הממשלה צריכים לדאוג לשפוט את מעשיהם. אלה השכנים שלך, שמתעניינים בחייך, שהכי מדאיגים אותך.
אפשטיין אמר לפוליגון שאחד הנושאים הגדולים של המשחק הוא "כולם משקרים". מי שמכירבַּיִתיידע את הביטוי האהוב על הדמות הראשית, אבל אפשטיין אמר לפוליגון שהוא באמת רוצה לחקור איך אנחנו מגיבים לשקרים. אנחנו יכולים לדעת מתי אנשים משקרים רוב הזמן, אמר אפשטיין, באמצעות מתנות קטנות שהמוח שלנו מעבד. הקרציות הקטנות האלה, השקרים האלה, פותרים תעלומה גדולה יותר ומספקים רמזים לשחקן לקפוץ עליו.
אנחנו מאושריםהוא עולם שבו כולם משקרים במידה מסוימת, ובגלל ההתמכרות המשתוללת שלהם לג'וי, הניסיון להבחין במה שאחרים אומרים הוא אמיתי, שקר או זיכרון מעורפל הוא חלק גדול מהמשחק.
"לכולנו יש את המנגנון הפרשני האדיר הזה", אמר אפשטיין. "יש לנו את המוח הגדול הזה לדעת מתי אנשים משקרים וכאשר מידע נדחף אלינו, הוא דוחק אותנו משם. כשאנחנו מקבלים חבורה של רמזים ומתחילים לשאול שאלות, אנחנו מושכים את עצמנו לתוך הנרטיב בגלל המנגנון הפרשני העצום הזה.
"הסוג המעניין ביותר של שקר בעיני הוא שקר שקוף", אמר אפשטיין. "שקר שקוף הוא כאשר הדמות אומרת לך משהו ואתה יודע שהם לא אומרים את האמת ואתה יכול לנחש מהי האמת כי אתה יכול לראות דרכה. הדרך שבה הם אומרים את השקר, למה הם אומרים את השקר, אומרת לך משהו עליהם".
שקר הוא מרתק מטבעו, אבלאנחנו מאושריםמצליח לסובב את הנרטיב הברור רק קצת כדי להפוך אותו למחושב עוד יותר. המשחק לא מספר סיפור על כך שהממשלה רעה כי היא משקרת לאזרחיה. הנבל הראשי, הדוד ג'ק, הוא סוג של ספורט מטופש שבמקרה נמצא בעמדת כוח, אמר אפשטיין. הסיפור האמיתי הוא בשכנים שמשקריםאנחנו מאושריםשלושת הגיבורים הראשיים של המנסים להבין מה קורה.
אף אחד לא נכנסאנחנו מאושרים,מחוץ לשלוש הדמויות שניתן לשחק בהן המרכיבות את הנרטיב של המשחק, רוצים לזכור כל דבר. הם משקרים לעצמם ולכל השאר. יש רצון תמידי להמשיך לקחת את התרופות שנרשמו להן ולהישאר לא מודעים לאושר, ואם לא, הן ירדפו אחריך. זו לא הממשלה שפוחדת מהפרעה אנרכית, כשלעצמה, עד כמה שהשכנים שלך מבוהלים מלחייה מחדש כל חלק מהעבר הטראומטי שהם מנסים כמיטב יכולתם לברוח.
"זה לא משחק על כך שהממשלה רעה", אמר אפשטיין. "זה משחק שבו השכנים שלך הם שיעשו לך את זה, כי כולם, כל בולי הגון, רוצים להשתתף בדיכוי האמת כי לכולם מאוד לא נוח עם העבר. אם תתחיל לדבר על העבר, זה יפחיד אותם והם לא יוכלו להעמיד פנים שהם שכחו אותו והם יצטרכו להתמודד עם זה. הם יבואו אחריך עם מחבטות קריקט כדי לגרום לך לקחת את הסמים שלך. זו לא הממשלה שעושה את זה. זה השכן שלך עושה את זה. זה לחץ חברתי. זה כמעט מפחיד יותר.
"זה יותר מפחיד כי אתה יכול להסתתר מהממשלה, אבל אתה לא יכול להסתתר מהשכנים שלך. אתה לא יכול להסתתר מכולם."
הסתרה הוא עוד מושג מענייןאנחנו מאושריםעיבודים חוזרים. הכל גלוי לעין. יש היעדרויות ניכרות שמשחקות בחקירת העולם הפתוח של המשחק, שתתפוס את השחקנים אם הם מחפשים מספיק חזק. ילדים, למשל, נעלמו לחלוטין. אפשטיין אמר שמשחקים לרוב לא כוללים ילדים כי לוקח להם זמן לדגמן ו"אנשים מתעצבנים מאוד כשאתה הורג אותם". המגבלה הפיזית הזו נתנה לאפשטיין הזדמנות לחקור את אחד הרעיונות היותר רוחניים שהמשחק נאבק בהם, שהיא חברה שבה ילדים פשוט לא קיימים.
"כשאתה נכנס למחוז הגנים, אנשים הציבו, כמו, עריסות עם צעצועים, אבל אין שם ילדים עם הצעצועים, אבל יש כמה ילדים עשויים מצלחות וסכינים ומזלגות שישנים על מיטות," אפשטיין. אמר, והצביע על משהו לא בסדר אם שחקנים שמים לב היטבאנחנו מאושרים. "כשאתה נכנס לכפר, [אנשים] משחקים ב'שמעון אומר', והם משחקים כוסית, והם קופצים בשלוליות, וכל זה זועק, 'איפה הילדים?' אנחנו לא מתחילים עם זחילת כותרת שאומרת וולינגטון, 'ובכן, הילדים הם בלה בלה בלה, אבל אתה קורא את הגרפיטי ואתה קורא את המכתבים ויש דמויות שמספרות לך על דברים שקרו'.
אנחנו מאושריםהוא לא משחק מחריד אלא גם מטריד; זה כאילו מישהו הסיר את כל האושר שבעולם, והחליף אותו בתרופות שנועדו לשמור על אנשים רגועים ורגועים לאחר אירוע טראומטי גדול. המשחק מסיר את החלק באנושות שהופך אנשים למעניינים, ונותן לשחקנים את העבודה הקשה להבין מה קורה. זה אכן מרגיש מטריד במיוחד באקלים הפוליטי של היום, גם אם זו לא הייתה כוונתו של אפשטיין, אבלאנחנו מאושריםמעולם לא הרגיש נכון יותר.
שמירה על זה רק גורם למשחק לא נוח יותר, מודע בקפדנות, ועזר לעשותאנחנו מאושריםמרגיש רלוונטי להפליא - גם אם מתרחש לפני יותר מ-50 שנה.
אנחנו מאושרים'הגרסה המלאה תהיה זמינה למשחקפלייסטיישן 4,Xbox Oneוחלונותמחשב ב-10 באוגוסט. המשחק זמין לשחק ב-Early Access ב-קִיטוֹרכרגע.
