ג'ף גולדבלום עשה את הבלתי אפשרירשע: חלק א': הוא הציל את "A Sentimental Man" מלהיות השיר הגרוע ביותר במחזמר.
כמו כל חובב תיאטרון מוזיקלי רגיל ורָשָׁעחובב, יש לי מחשבות נלהבות על איך לדרג את השירים של המחזמר בברודווי. ולפני הסרט של 2024, הייתי שם את המספר של הקוסם מארץ עוץ "איש סנטימנטלי" במקום האחרון ברשימה המדורגת שלי. זה איטי, זה משעמם, וזה לא מוסיף הרבה לעלילה בכלל. למרות שהמסלול המקורי בברודווי הוא רק באורך 76 שניות, זה מרגיש כמו מעשה שלם בפני עצמו.
תקשיב - לכל מחזמר יש את הטיולים שלו. אני משתף לעתים קרובות"השיר הזה בכל מחזמר שאף אחד לא אוהב" (בביצוע על ידי שרה סמולווד פרסונס, שרה סמולווד פרסונס של Upright Citizens Brigade) עם אוהדי תיאטרון מוזיקלי אחרים כאשר דנים בסוג מסוים של שיר בברודווי. הם תמיד יודעים בדיוק לאיזה סוג של שיר פרסונס ואני מתכוון: נאמבר איטי שבעיקר מדברים עליו, עם טווח מוגבל מאוד ורלוונטיות עלילתית מועטה עד לא. לעזאזל, השורה השנייה בשיר של פרסונס אפילו קוראת "A Sentimental Man" כאחד מהבאים האלה.
"A Sentimental Man" הוא לא השיר היחיד של "אדם מבוגר די מדבר-שר עם קצב איטי"רָשָׁעפסקול. אבל השיר השני של האקט הראשון שנכלל בקטגוריה הזו, "Something Bad", לפחות כולל הרבה אקספוזיציה (וגםכמה רעשי עיזים מגניבים), בעוד ש-"Wonderful" של המערכה השנייה מרוויח מהיותו השיר שבו הקוסם חושף בצורה מלאה יותר את דמותו המניפולטיבית. לעומת זאת, כל מה ש"אדם סנטימנטלי" באמת עושה הוא רמז מעורפל למניעיו של הקוסם.
תמונה: Universal Pictures
ברשע: חלק א'עם זאת, גולדבלום מגביר את הקסם בביצוע שלו לשיר המייגע והבלתי חיוני הזה. אל תטעו: "איש סנטימנטלי" עדיין לקראת סוף הרשימה שלי, אבל דרך הבמה מעניינת והכריזמה העצומה של ג'ף גולדבלום, הוא מדורג כעת מעל "משהו רע". הוא מחדיר בו את הרמה המושלמת של חוצפן, כשהוא עומד על ראש הר מיניאטורי בתוך העתק המיניאטורי שלו של עוץ וממש מדבר אל אלפאבה (סינתיה אריבו) וגלינדה (אריאנה גרנדה). הגרסה המקורית של ברודווי של "Sentimental Man" מתנשאת, אבל גולדבלום באמת משיג את הטון, ומתלבט בין כריזמה דביקה כמעט לא נוחה לבין תסביך עליונות של מישהו שהוא ממש אלוהים לכל עוץ.
זה, יחד עם הריקוד הקטן שבו, בעודו מאחורי הווילון -מאחורי הווילון!- הוא מזיז את הירח המיניאטורי התלוי בשמיים ומשנה את הנוף על הדיורמה שלו מיום ללילה באמת מלט את האווירות הרמאות של הקוסם, יותר ממה שהשיר המקורי עושה. זה כל כך ברור שזו חבורה של אפקטים בימתיים מעשיים בעינינו, אבל לגלינדה ואלפאבה, זה נראה כאילו הוא מזיז גרמי שמים.
האם אני עדיין לדלג על "A Sentimental Man" כשאני מאזין ל-רָשָׁעפסקול? אוּלַי. כַּנִראֶה. אחרי הכל, הפיזיות של גולדבלום והבמה והתפאורה של הסרט הם גורמים עצומים למה שגורם לסצנה לעבוד. אבל במקום לדלג על זה אוטומטית, אולי אחליט לקחת את זה בתור קצת נשימה בין ההילולה חסרת הנשימה של "One Short Day" לבין השיאים המנצחים של "Defying Gravity". לפחות עם הגרסה הזו של "איש סנטימנטלי", אני לא מתפתה לנמנם קצר אחד.
