כריסטון קול (פביאן פרנקל)צריך להיות מסוג האנשים שכותבים שירים לכבודו. אביר יליד נמוך, שהועלה לשומר המלכים, הפך אז לורד מפקד, לפני שעלה לבסוף לעמדת יד המלך. לאביר החתיך שלנו יש כמה... בעיות כעס, כן (למי לא בעולם הזה?), אבל הוא נראה כאביר מכובד ואמיץ - ובאמת זה כל מה שחשוב מבחינת ההיסטוריות. אמנם יש לו פגם קטלני אחד, משהו לגמרי מחוץ לשליטתו: הוא נולד ב-עידן הדרקונים.
בפרק 4 ראה את כריסטון עולה לשיא שלו עד כה. ניצחונותיו הצבאיים הרצופים מזכים אותו בשבחי ההמונים. עבור אביר יליד נמוך להיקרא "בורא מלך" זו חומר האגדה, אבל כאן ראינו עד כמה רחוק הוא יכול ליפול.כשדרקונים מתנגשים בשמייםעל מנוחת Rook, כריסטון נזרק מסוסו ומבלה את רוב הקרב מחוסר הכרה. אמנם לא חסר בפעולה סוחפת של דרקון על דרקון, אבל הפוקוס של הרצף הזה הוא אנושי להפליא. קרב השיא הזה מייצג את אחד הימים החשובים ביותר בקריירה של כריסטון, הרגע אליו הוביל כל הקמפיין הזה, אבל הוא מבלה אותו עם הפנים כלפי מטה בבוץ. זה לא משנה מה הסטטוס של מישהו;כאשר מתמודדים עם דרקון, הם מעט יותר משק של בשר ועצם.
אבל זה רק נסיגה אחת במה שהיה בשורה ארוכה. הוא הועלה לשומר המלך, רק כדי לגלות את גבולות התחנה שלו. הוא כל הזמן מתחת למלכות (ואתה יכול לקחת את זה בכל דרך שתרצה), מה שאומר שלעתים רחוקות יש לו רשות לפעול מרצונו. עד כה היו לו שני יציאות מלכותיות, ואף אחד מהם לא הלך טוב במיוחד. גם כשהדברים הולכים כמו שלו, הוא מודע באי נוחות לשבריריות שלו. לא משנה מה הוא עושה, כמה הוא מנסה, הוא פשוט לא מספיק. הצבא שלו גדול ומצויד יותר מזה שלצוות שחור, אבל הם מעט יותר מכתמים במבט מדרגונבק. הוא ראה גברים מושלכים הצידה כמו בובות, ונשרפים באש דרקון. הוא יודע שהקרב הקטן שלו על אנשים ואדמה הוא פארסה - יש כוחות גדולים יותר בשמים. אבל כריסטון מתנגד לגבולות האלה. מול חוסר האונים שלו, אנו רואים אותו מכריז על כך כמלחמת דרקונים, לא גברים. הוא חסר מנוחה בתפקידו, וקל להבין מדוע.
כריסטון משוכנע לחלוטין בחשיבות העצמית שלו. למען ההגינות, יש לו הרבה ראיות שתומכות בפרספקטיבה הזו, אפילו מעבר למה שפורט לעיל. הוא הסיר את דיימון בטורניר וזכה במהירות בתפקידו ב-Kingsguard, והניצחונות הצבאיים שלו הם שלו.אייגוןנראה פתטי כשמניחים אותו ליד כריסטון (אם כי זה נכון לרוב האנשים, למען ההגינות), אבל אפילוהאדיר יותר הנסיך איימונדהיה התלמיד שלו. הוא כבר עשה את הבלתי אפשרי, אז אין פלא שהוא כל כך בטוח ביכולות שלו; הוא כבר יכול לשמוע את השירים שיושרו לכבודו.
אבל הכבוד הזה שביר. הוא מנסה לקבור כל ראיה המעידה על כך שהוא לא מתאים לתפקידו,תחילה על ידי רצח ג'ופרי בעונה 1, ולאחרונה מאתמסיטה את האשמה ברצח של ג'אהריס אל סר אריקושולחים אותו אל מותו. כריסטון מיומן, כן, אבל הוא גם גאה בפזיזות. הוא נעול בקרב מתמיד כדי להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא ראוי לתפקידו, אבל הוא כל הזמן נופל. פרק אחר פרק אנו יכולים לראות את התסכול שלו גובר, פרנקל מגלם בזריזות את הכעס הגואה של אדם שלא ממש מצליח להבין. כולנו יכולים לחוש את הסכנה כאן: יש לנו אדם שרוצה להוכיח את גדולתו שלו, שמעוור את עצמו לחסרונותיו, ובכל זאת מקולל לבלות את חייו בצל הדרקונים.
ברוב המקרים, סוג זה של אמונה עצמית ישרת אדם היטב. כריסטון הוא חסר רחמים ונועז, ולמרות שזה עוזר לו בשדה הקרב, זה מהווה בעיה כאשר הסכסוך מתחיל להסלים. הקרב במנוחתו של רוקבבירור זעזע אותו, אבל היכן שחלקם ישקלו מחדש, הוא מכפיל את עצמו. הוא מאשר את איימונד כיורש העצר, בידיעה שהוא יסלים את המלחמה. כריסטון ראה קרב בין דרקונים ממקור ראשון, הוא יודע את הכאוס שזה יביא לשבע הממלכות, ובכל זאת הוא עדיין מוביל את צוות גרין בנתיב המלחמה. הוא לא רשע טהור, אבל הוא מענג לשנוא ברגע הזה.אליסנט דוחפת אותו לצדה, אבל הוא יודע שהוא לא יכול. זו הדילמה שבבסיס הסדרה, וכריסטון מעדיף לראות את שבע הממלכות נופלות להרוס מאשר להיות בצד המפסיד. הוא נידון בדיוק כמו כל אחד אחר בקינגס נחיתה, לא משנה כמה גבוה הוא מטפס.
ניסיונותיו של כריסטון להתעלות מעל הדרקונים מבטיחים בסופו של דבר שהוא תמיד יהיה תחתיהם. נואש להוכיח את עצמו, הוא יוביל את מלחמת הדרקונים עד לסיומה העקוב מדם. מורשתו חקוקה באבן, לפחות בכל הנוגע לאזכור הקצר שלוחגיגה לעורביםמודאג. מכל הטעויות הטרגיות וחסרות המחשבה הדמויות בבית הדרקוןעשו עד כה, העמדת הדרקונים אחד מול השני עשויה להיות המשמעותית ביותר.
