סקירה זו שלאינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורלפורסם לראשונה במקביל להקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל קאן. הוא עודכן לקראת יציאת הסרט לאקרנים.
כמו לוק סקייווקר אוהאזרח קייןצ'ארלס פוסטר קיין, אינדיאנה ג'ונס היא אחת מאותן דמויות שכמעט מרגישות שם נרדף לסרט עצמו. סדרת הסרטים של סטיבן ספילברג העוקבת אחר פרופסור לארכיאולוגיה מאור ירח כגיבור מבולבל היא כל כך קולנועית עד כדי כך שצפייה באינדיאנה ג'ונס מתרחקת מסלע ענק מתגלגל בשודדי התיבה האבודההוא טקס מעבר ילדות.
אי אפשר לומר את אותו הדבר על הידועים לשמצהאינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח, סרט ההמשך משנת 2008 שגרע את הזיכיון. (וגם המקרר.) אז זה לא מפתיע שהחדשאינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורלהוא ניסיון לתיקון קורס. הבמאי ג'יימס מנגולד לקח את מושכות הזיכיון מספילברג להרפתקה חזרה לבסיס החוצה יבשות במירוץ נגד הנאצים.
בשנת 1969, אינדיאנה ג'ונס (הריסון פורד) עבר מזמן את ימי ציד המטמון שלו. בדומה לפרסונה התקשורתית של פורד, אינדי הוא עצבני וקשוח, השכן הזקן והמטורלל שאתה מתרחק ממנו. מהר מאוד מתברר שהוא מריר, אולי אפילו מדוכא, על מסמכי הגירושין שיושבים על הדלפק שלו, שנשלחו על ידי מושא האהבה מריון מזמן (קרן אלן). ביום שבו הוא פורש מההוראה שלו באוניברסיטה, פונים אליו הלנה שו (פיבי וולר-ברידג'), בת הסנדקה שלו והילד של חברו בזיל (טובי ג'ונס) מימי מלחמת העולם השנייה והטובים. היא מחפשת את האנטיקית'רה, החפץ האבוד של ארכימדס שהביא את אביה להזוי מעט, ולפי השמועות הוא מנחה את המשתמש שלו ל"סדקים בזמן". במילים אחרות, היכולת לנסוע בזמן.
צילום: Jonathan Olley/Lucasfilm
כמו כן, במצוד אחר האנטיקית'רה נמצאת קבוצה של שאריות נאצים - בראשות המדען יורגן וולר, בגילומו של מדס מיקלסן הספורטיבית בתספורת אימו - הזקוקים למכשיר למטרות נאציות מרושעות כדי לשכתב את המלחמה. אינדי צריך לנקות אבק מהכובע המפורסם שלו, אולי בפעם האחרונה.
חוגה של גורלעמוס חזיתי בקטעי אקשן מלהיבים, מקרב אגרוף על גבי רכבת נוסעת ועד למירוץ מטורף דרך מנהרות הרכבת התחתית של ניו יורק רכוב על סוסים. מרדף בטוק-טוק דרך הסמטאות המפותלות של טנג'יר מסעיר באותה מידה, במיוחד כשהלנה ואינדיאנה קופצות ומתחבטות מרכב לרכב. אבל ככל שהרצפים נעשים נפיצים יותר והקנה מידה מתגבר, אפקטים חזותיים לא אמיתיים משתלטים. קרב השיא הוא בוצה דיגיטלית, והוא לא מציע שום דבר שמפתה חזותית.
מנגולד הוא במאי משובח מאוד שמסוגל לחנך קהל מוצק (פורד נגד פרארי,ללכת על הקו) ואפילו להפיח חיים חדשיםזיכיון האקס-מן הגוססעִםלוגן. אֲבָלאינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורלנראה אנונימי. הסגנון הוויזואלי שלו אפרורי באופן שמנקז את הסרט מכל אישיות. כשאינדיאנה ג'ונס עושה את דרכו דרך מערות ממולכדות לאור לפידיםשודדי התיבה האבודה, הניגוד בין העולם החיצון לקבר המצמרר הזה מעורר פלא יחיד. אבל כמעט כל סצנה בחושך כאןמואר בדל וקשה לראות. וכמו רבים שוברי קופות מודרניים,חוגה של גורלנשען על חיתוכים מהירים שמגבירים את קצב הריב של אינדיאנה עם הנאצים, אבל בקושי ניתן להבחין בכוריאוגרפיה.
אם לשפוט דרך אגב הריסון פורדצמח בבכורה של קאןכשמדברים על אינדיאנה ג'ונס, זו אחת הדמויות שהוא מעריך ביותר, והוא נותן את הכל ביציאה האחרונה של הדמות לכאורה. אינדיאנה ג'ונס מנווטת את קטעי הסט האוקטן הגבוהים עם סרבול איטי מובנה של גבר מבוגר, תוך שהוא עדיין חוטף אגרוף גס. (בשלב מסוים, הוא מתלונן על "החוליות המתפוררות" שלו.) אבל פורד מספק פאתוס גם בסצנות השקטות יותר של הסרט, שבהן ההתנהגות הסטואית שלו יורדת ברגעים רכים של הרהור.
כְּמוֹספיידרמן: אין דרך הביתההמאחדים את ספיידר-מן מהעבר עבור כוח נוסטלגי, זהו עוד סרט המשך מורשת שמקריב את הסיפור לטובת קמיעות תכופות, וסוחט את הרצון הטוב של הזיכיון על כל מה שהוא שווה. מנגולד (שכתב את התסריט יחד עם ג'ז באטרוורת', ג'ון-הנרי באטרוורת' ודיוויד קאפ) מפזר בקלילות אזכורים מהנהנים להרפתקאות העבר של אינדי: התמודדות עם צלופחים במים עמוקים מובילה לבדיחה של קריצה-קריצה על איך הם נראה כמו נחשים, וחוסר התוחלת של השוט שלו נגד ירי נזכרזֶהמַאֲבָקמִןשודדי התיבה האבודה.
ובדיוק כשנראה שמנגולד עשוי להתחייב למהלך נועז בסוף הסיפור, הסרט מתרחק לפרידה סכרינית ששוב מכוונת לשירות והכרה של מעריצים, ולוקחת את כל הסוכנות של אינדיאנה ג'ונס למען קמיע אחרון. ההחלטה הזו משקפת את מה שסרטי המשך מורשת מייצגים במידה רבה: היא מסיימת סיפור לא בצורה שנותנת צדק לדמויות שלו, אלא בצורה שמפייסת את הקהל הרחב ביותר שמחפש להיזכר במשהו שהם אהבו בעבר.
לסרט שמנסה לתקן כמובן על הקצב המורד שסיים את זהגולגולת קריסטלשנותר מאחור בתור מכסה הסדרה הקודמת,חוגה של גורלתפל באופן מפתיע. זה פקסימיליה מאכזבת של סרטי אינדיאנה ג'ונס היותר טובים בהרבה שקדמו לו. הכל מורכב בצורה מוכשרת, עם קטעים משעשעים מספיק כדי ללכוד קהל עבור זמן הריצה הארוך שלו של שעתיים וחצי. אבל זה משחק את המשחק כל כך בטוח שיש מעט רגעים בלתי נשכחים בכלל. בסופו של דבר, הסרט הוא רק תזכורת כואבת לכמה טוב היה לנו פעם.
אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורלנמצא בבתי הקולנוע עכשיו.
