כילד, הייתי מבקר בבית סבא וסבתא שלי בכל קיץ. היינו צופים במשחקי טניס אפיים מווימבלדון. זה היה בשנות ה-70, כאשר שחקני טניס מובילים היו אישים גדולים.
סבי וסבתי היו מרוצים משחקנים גברים סוערים ועוינים רגשית כמו ג'ון מקנרו, שצופרים לנצח על שופטים ומתגרים ביריבים. בטורניר הנשים העדיפו שחקניות נינוחות יותר כמו כריס אוורט, על פני אלו שנראו אגרסיביות יותר כלפי חוץ, כמו מרטינה נברטילובה.
הגישה של סבא וסבתא שלי לא הייתה יוצאת דופן. מעט מאוד אנשים מצאו משהו מוזר בצביעות המקובלת הזו. באותן מקרים נדירים שבהם מקצוענות הספורט היו חשובים (טניס, אתלטיקה, שחייה), הפופולריים ביותר היו 'דמוי גברת', כפי שהנאן שלי היה אומר.
עולם הבידור השתנה ב-30 השנים האחרונות, אבל אנשים, כך נראה, זהים מאוד. אמחקר שנערך לאחרונה על יריות מגוף ראשוןמצאו ששחקנים גברים אגרסיביים היו בעלי סיכוי גבוה יותר להתקבל באמצעות בקשות חברים במשחק, מאשר שחקנים פסיביים או ידידותיים. ההיפך נכון לגבי נשים. נשים מתקבלות יותר אם הן מפגינות התנהגות מטפחת ומועילה. גברים הם כלבים מעולים, אם הם מתנהגים כמו מטומטמים. זֶהוּבקושי ייחודילמשחקי וידאו.
המחקר לא זיהה את המגדרים של האנשים שקיבלו או התעלמו מאותן בקשות חברות דרך אCall of Dutyמשחק מקוון, אבל אפשר להניח שהרוב היו גברים ונערים.
לדברי אחד מחוקרי הדו"ח, ג'ימי אייבורי ב-מעבדת הגיימרים בווירג'יניה טק, המחקר אינו רק שיקוף של ידוע לשמצה ולעתים קרובותסקסיזם אגרסיבי משתולל במשחקי יריות, אלא גם של הנחות יסוד ארוכות בחברה כולה. הוא טוען, בהיסוס, שחקר התנהגות במשחקי וידאו מקוונים יכול לשמש כזרז לשינוי בעמדות.
"הרבה מחקרי משחקי וידאו נמצאים במעבדה עם שאלונים וזה מאוד מלאכותי. חקרנו אנשים בסביבתם הטבעית", הסביר. "אנחנו מתעניינים במשחקי וידאו אבל גם אנחנו מתעניינים בהם כדרך טובה ללמוד אנשים. לשחקנים האלה יש ציפיות סטריאוטיפיות לגבי הדרכים שבהן גברים ונשים צריכים להתנהג".
הוא אמר שאין זה סביר שגברים מקבלים החלטות סקסיסטיות מכיוון שהם מזהים את עצמם כסקסיסטים ונהנים מהתנהגות לא צודקת. הם עשויים לעשות זאת כי הם לא יודעים אחרת, כי הם עוקבים אחר דפוסי התנהגות שנצפו בקרב בני גילם.
"נורמות תרבותיות עיצבו את האופן שבו המינים 'צריכים' ו'לא צריכים' להתנהג", נכתב בדו"ח. "אנשים מחפשים רמזים לגבי מין כדי לקבוע נורמות תרבותיות לאנשי אינטראקציה ולשפוט אותם בהתאם. באופן מסורתי, גברים נתפסים ככשירים יותר ובעלי מעמד גבוה יותר מנשים, בעוד שנשים נחשבות למעמד נמוך ולכן מצפים מהם להתנהג בצורה כנועה. כאשר נשים מפרות ציפייה זו על ידי אינטראקציה בצורה אסרטיבית או תוקפנית, הלגיטימיות של התנהגותן מוטלת בספק ולעיתים קרובות הן נענשות חברתית".
שלא כמו החלטות סקסיסטיות שמתקבלות בראיונות עבודה, או בסקרים פוליטיים, או על ידי משפחות שצופים במשחקי ספורט, ניתן בקלות לקודד ולזהות את ההחלטות המקוונות הללו למה שהן. יש מעט מאוד רעש או בלבול. חברה שממעטת להעסיק נשים לתפקידים בכירים יכולה להסתתר מאחורי כל מספר של תירוצים. גבר שמצביע רק לגברים לעולם אינו מאותגר. משפחה ששורשיה גברים אגרסיביים ונשים נחמדות בספורט יכולה תמיד למצוא סיבות להעדפותיהן, ככל הנראה שאינן קשורות לציפיות מגדריות מושרשות.
אבל המחקרים האלה של משחקי וידאו הם טהורים ונקיים. אם השחקנים יתמודדו עם הסטטיסטיקה, זה עלול לגרום לבדיקה עצמית מסוימת, אמר אייבורי.
גם גברים נשפטים על פי ציפיות המגדר. "גברים שמשחקים במשחקים האלה צפויים לקיים את הנורמות האלה", נכתב בדו"ח. "אכן, גברים שאינם מתנהגים בצורה גברית מסורתית במשחקים מקוונים נענשים לעתים קרובות חברתית בהכפשה בהשמצות הומופוביות או במונחים המרמזים על חוסר גבריות."
זה הוגן לומר שאנחנו חיים בעידן שבו ציפיות מגדריות, כמו אלו שהוכיחו ה-Call of Dutyשחקנים, נמצאיםמאותגר בצורה קולנית יותר ורחב יותרמאי פעם בעבר. מול היגיון והוכחות, מגיע זמן שבו כל הטיפשים הגדולים ביותר (ואם להודות, יש הרבה כאלה) חייבים לשאול את עצמם אם ניתן לתאר באופן סביר את דפוסי ההתנהגות שלהם, במשחקים או מחוצה להם, כהוגנים. .
משחקי וידאו נפרדים מהעולם האמיתי; פלטפורמות דיסקרטיות בהן גברים ונשים, כזרים, מתחרים זה בזה ומקיימים ביניהם אינטראקציה רק בשביל הכיף. פלטפורמות ברמה כזו נדירות באופן מפתיע בעולם. משחקים מקוונים הם חדשים יחסית. האם ייתכן שהם יכולים להיות גם מקומות שבהם ניתן לזהות, לאתגר ולשנות את העוולות של העולם האמיתי, במיוחד כשהמגוון של אנשים שמשחקים במשחקים (מכל הז'אנרים) גדל? האם ייתכן שהתנהגויות הנחות שליליות, לאחר מאותגרות במשחקים, עשויות להיות מאותגרות גם מחוץ למשחקים?
"הייתי רוצה להאמין שהרבה אנשים שהפגינו התנהגויות אלה אפילו לא ידעו זאת", אמר אייבורי. "אם הם יראו את הדפוס הזה, זה עלול לגרום להם להתבונן פנימה. לגרום לאנשים להיות מודעים לזה עלול לגרום להם לחשוב על זה".
"מבחינה מדעית למדנו יותר על מה שהם עשו, ופחות על למה", הוסיפה אייבורי, ששותפיה למחקר כללה את אדריאן הולץ אייבורי, ג'סי פוקס וט' פרנקלין וואדל. "גבר מקבל הכי הרבה חברים כשהוא גס רוח ואישה שמקבלת הכי הרבה כשהיא נחמדה זה מאוד סטריאוטיפי לאופן שבו גברים ונשים מתנהגים, במיוחד במסגרות תחרותיות."
המחקר הוא חלק מהניסיונות של The Gamer Lab להבין כיצד אנשים מקיימים אינטראקציה זה עם זה במשחקים. אייבורי אמר שהצוות אינו עוין למשחקים, וגם לא "מתנצלים" עבורם, שלעתים קרובות, בצדק, מוחזקים בתורדוגמאות גרוטסקיות לסקסיזםבתרבות הפופולרית של היום.
מה שהכי מעניין במחקר הזה הוא מה שהוא אומר על אינטראקציות בין גברים לנשים מחוץ למשחקי וידאו. "אם היית משחק כדורגל או כדורסל, האם זה עקבי? והאם זה גם עקבי לחברה הרחבה יותר שבה נשים תוקפניות ומצליחות נתפסות בצורה מזלזלת במילים כמו 'שתלטניות' בעוד שגברים תוקפניים ואסרטיביים נתפסים כמנהיגים?
"למרבה הצער, אפילו במסגרת הפנטזיה הזו, אם את אישה את עדיין צריכה לפעול בדרך מסוימת אם את רוצה להתקבל. זה מוזר שאנשים אפילו לא יכולים לירות אחד בשני במשחק, בלי לעמוד בנורמות המגדריות”.
