במדבר עצום, מפוזר בקליפות נשחקות של סירות שמתות מזמן, עומד מגדל עצום. המילה "מגדל" לא ממש מכסה את זה. הר מלבני? מונוליט בגודל עיר? נוף אנכי? מה שלא יהיה, הגיבור הצעיר שלנו, לבוש בציוד ספורט טכני ושכמייה נוצתית, דמוי ציפור, צועד לקראתו בנחישות. אנחנו עולים.
זֶהוּג'וסנט, משחק טיפוס מדהים, מדיטטיבי, סוחף בשקט מהמפתח הצרפתי Don't Nod (החיים מוזרים). הוא יוצא ב-31 באוקטובר ב-PlayStation 5, Windows PC דרך Steam ו-Xbox Series X, עם שחרור Game Pass ביום אחד. שיחקתי הדגמה המקיפה את השעות הראשונות שלג'וסנט, וזו כבר אחת החוויות האהובות עלי בשנה מבריקה למשחקי וידאו.
בצרפתית, המילה "Jusant" מתייחסת לגאות שנחלת. בעולם המשחק, ציוויליזציה של אנשים חיה פעם על מגדל הסלע הזה בתוך ים ענק וגואה, יורדת עם הגאות כדי לדוג ולחפש מספוא, ואז נמלטת בחזרה למעלה. כשהים התייבש בסופו של דבר, האנשים ירדו מהמגדל לתמיד והתפזרו. כעת, הרבה יותר מאוחר, הגיבור שלנו חוזר על דרכם כלפי מעלה, בוחר את שאריות חייהם, מלווה בגוש קטן ומצייץ של יצור מים שחי בתרמיל הגב של הגיבור ובעל כוחות תהודה.
האמנות משתמשת בתערובת של טיפוס הרים ומוטיבים ימיים כדי להעלות באוב את העם המסתורי הזה מעולמם הריק. הכל סדוק ומבולבל, מגולף חלק בים ובאוויר, בגוון עשיר ויפה. אתה מוצא פתקים בזמן שאתה מטפס, וממלא אותך ברגעים הטריוויאליים של חברה שאולי הייתה גוססת או נולדה מחדש כשהים נסוג - קשה לדעת.
זה ההקשר, וזה מאוד אטמוספרי, במיוחד כשאתה פונה אל צוק מולבן שפונה לשמש ומרגיש את גלי החום הקורנים ממנו. המשחק עצמו הוא טיפוס צוקים טהור: זה אתה מול הקיר, שבו כל כמה מטרים הוא חידה פתלתלה לפתרון. Don't Nod הרכיב חבילה מישוש להפליא של פקדים עבורג'וסנט, מגובה באנימציה הקולחת של הדמות המרכזית. ההדק השמאלי והימני הם אחיזת היד השמאלית והימנית שלך, והמקל השמאלי מכוון את טווח היד שלך לאחיזה הקטנה הבאה. אתה מטפס בתנועת ניסור, מהדק להדק, יד ליד, עין מחפשת את האחיזה הבאה. זה כל כך מספק.
בהדרגה, אל תנדנד מרבד על הסיבוכים מבלי להפריע למסלול הטהור והעלייה שלג'וסנט. יש קפיצת לב בפה שאתה מקבל על ידי לחיצה ושחרור של כפתור A. בתחילת כל טיפוס אתה מצמיד את החבל שלך לקרבינר, ויכול להוסיף עד שלושה פיטון לכל משטח כשאתה עולה. בסופו של דבר, אתה מבין שהפיתונים הם כמו נקודות לשמירה מהירה שיכולות לתפוס אותך אם אתה מפספס זינוק, אבל הם גם פותחים אפשרויות אחרות, כמו סנפלינג, ריצה על הקיר והתנדנדות. אלה לא יהיו חדשות לאף מטפס אמיתי, אבל החבל שלך הוא הכל.
קצת יותר למעלה מתחילות להופיע אינטראקציות סביבתיות וחידות; בן לוויה החמוד שלך (המכונה Ballast) יכול להחיות צמחים, לפתוח נתיבים חדשים - אבל על משטחים מול השמש הצמחים האלה קמלים לאחר זמן קצר, וגם הסיבולת שלך מתנקזת מהר יותר. זהו משחק מרגיע, אבל עדיין יש בו נשיכה לפעמים. יש בו גם מסתורין, עם נתיבים סודיים ואלטרנטיביים המניבים רמזים לאיסוף לעבר העבר של הציוויליזציה המוזרה הזו.
אבל זה לא היהג'וסנטהסודות של או האתגרים שלו שממש התלהבתי איתם. זו אפילו לא הייתה אלגוריית האקלים הפשוטה אך היעילה שלה. כמו השונה מאודמדורפרוםעשה בשנה שעברה, המינימליזם שלו ניקה את דעתי. בעוד שנה שבהיוֹתֵרהתברר לעתים קרובות כל כךיוֹתֵר, המשחק הזה פחות. כל מה שזה באמת נותן לך הוא ערכת בקרה אחת מבוצעת בצורה מבריקה, וכיוון אחד ללכת אליו: למעלה.
