הנה סוד שכבר לא כל כך סודי:הנרי קאווילהוא שחקן נהדר. ככל שאנו מתקרבים יותר ויותר לאתחול מחדש של סופרמן,ההערכות לגבי קלארק קנט הסטואי אך אנושי מבחינה הגנתית ממשיכות לגדול. אבל זה ב-Geralt of Rivia שהנרי קאוויל מצא את התפקיד המושלם שלו. עם זאת, עבורסיבה כזו או אחרת,קאוויל נפרדלפאה הלבנה של המכשף בסיום עונה 3, אבל לא לפני שהוא הזכיר לנו עד כמה הוא מצוין בחלק.
עדות לגדולתו של קאוויל כשג'רלט מפוזרת לכל אורכוהמכשפהעונה 3, משפת הגוף המגוננת בקפידה שיש לו סביב צ'ירי (פריה אלן) ועד לחיבה הבלתי נאמרת שהוא רוחש לינפר (אניה צ'לוטרה) לאחר החיבור הרומנטי שלהם. אבל הרגע הטוב ביותר, הן של הביצועים שלו והן של כל עונה 3 כרך 1, מגיע כאשר ג'רלט וסירי מתאחדים בפרק 3.
ברגע הקצר הזה, קאוויל מנהל חצי חיוך קטן ומופלא שממלא כל כך הרבה יותר מהחום, האדיבות והאכפתיות של ג'רלט כלפי צ'ירי ממה שהדיאלוג של הסדרה מצליח להעביר. הקשיחות הקרה של רוצח מפלצות נמסה מיידית באופן שמראה את אהבתו האמיתית של ג'רלט, אבל גם את הרתיעה והפחד האמיתי שהאהבה הזו נפתחת בפניו, עכשיו כשהוא דואג יותר לצירי מאשר לעצמו. זו הדמות כולה במיניאטורה, קשת שלמה שהתגלתה בהבעה אחת, טוב יותר ובזהירות יותר ממה שהסדרה עשתה אי פעם.
זו גם הברכה וגם הקללה של תקופתו של הנרי קאוויל בתור המכשפה. קאוויל כל כך טוב כמו ג'רלט שהוא בעצם מטה קצת את ציר המופע מחוץ למרכז. התכונה המגדירה של ג'רלט ברומנים המקוריים של Witcher היא שהוא מעולם לא היה אמור להיות מרכז תשומת הלב או הגורם המכריע בהצלת העולם. הוא רוצח, לוחם וטוב לב, אבל הוא לא בנוי לבחירות גדולות. הוא הכי בבית עם סרקזם מסיט וטיפול סטואי וישר פנים, ומציאת עצמו בטעות במרכז משפחה שעליה הוא רוצה להגן מקרב אותו לאור הזרקורים של צ'ירי מאשר אי פעם היה רוצה להיות בעצמו.
אבל במקום לרדוף אחרי הגרסה הזו של ג'רלט, סדרת נטפליקס החליטה להפוך אותו לגיבור, מוקד לפעולה והחלטה, פשוט כי זה כיף מדי למנוע מקאוויל את ההזדמנות לעשות דברים, ההשלכות על התוכנית יהיו ארורות.
כל דמות בודדת היא במיטבה המוחלטת כשהיא מדברת עם ג'רלט, וזה מה שהפך את מקור מפלצת השבוע של סדרת הטלוויזיה למושך כל כך. אולם כעת, כל סצנה רק מחכה בקוצר רוח עד שג'רלט יחזור. ולמרות שזה כנראה לא מה שהסדרה הזו צריכה - כפי שמצביעות כל הבעיות בעונה 3 - זה קרדיט לקאוויל יותר מכל שהיא נשארת ניתנת לצפייה בכלל.
המכשפה, במשך שלוש העונות שקאוויל היה הכוכב שלה, היה המקרה הנדיר של פאנדום שעשה עיבוד נהדר. קאוויל, בעצמו מעריץ עצום של הסדרה Witcher, פעל לתפקיד ג'רלט כמעט מהרגעים הראשונים שנטפליקס הכריזה על העיבוד שלה. ולמרות שלפעמים אהבה נלהבת לסדרה יכולה לגרום לעיבודים גרועים, קאוויל הוכיח שהוא יודע לא רק את חומר המקור אלאאיך לתרגם את זה למסך בדרכים שעבדו. למרות כל הבעיות של שאר הסדרה, והמאבקים שלה עם דמויות אחרות או עלילות כלליות, ה-Geralt של הנרי קאוויל תמיד היה הדבר שהוא עשה.
