מקריאה ראשונית של הכותרת, התרשמתי שעוף ללינדה!היה על ילדה קטנה שבאמת רצתה תרנגולת מחמד. טעיתי. סרט האנימציה הצרפתי של הבמאים קיארה מלטה וסבסטיאן לאודנבך מתרחש בצרפת המודרנית ועוקב אחר ילדה קטנה בשם לינדה אשרבֶּאֱמֶתרוצהלֶאֱכוֹלעוֹף. במיוחד עוף עם פלפלים. עבור אמא של לינדה, פאולט, שמגישה בעיקר ארוחות קפואות ולא ממש מבשלת בכלל, הכנת המנה הזו היא כבר אתגר.
ובזכות שביתה כללית מתמשכת בעיר שלהם, כל חנויות המכולת סגורות, מה שהופך את החיפוש הזה אפילוקשה יותר. אבל פולט מרגישה ממש אשמה על כך שהענישה את לינדה שלא כדין על שהחלפת טבעת יקרת ערך, אז היא פונה לחווה כדי לקנות עוף חי. זה מתחיל את המסע המרתיע של לינדה ופולט להרוג, לבשל ולאכול את העוף הזה, משהו שאף אחד מהם אפילו לא העלה בדעתו לעשות קודם לכן.
זה הרבה פחות חולני ממה שזה נשמע. למעשה, זה מצחיק באופן בלתי צפוי, תוך שהוא גם הרהור מריר-מתוק על אבל וזיכרון.
תמונה: Gebeka Films/GKIDS
לינדה ניגשת למשימתה בנחישות בהירות עיניים שמרככת את לבם של דמויות סמכות ומשכנעת מגוון של אנשים חסרי ניסיון לנקוט דקירה בהרג והכנת העוף. בסופו של דבר, אנחנו לומדים רקמַדוּעַלינדה מקובעת על ארוחת העוף והפלפל הספציפית הזו: זה משהו שאביה המנוח, שהיא בקושי זוכרת, נהג לבשל.
כל הדמויות בסרט מתעוררות לחיים בלוקים בצבע אחד, המוצגים בקווי מתאר ברורים. יש מוחשיות מקסימה לאופן שבו הם זזים: החתול פועל כגוש אחד גדול, למעט כאשר הוא מותח את כפותיו. השוטר מתפתל באיבריו הארוכים סביב חוט טלפון צנוח. מרחוק, התרנגולות הן כתמי צבע וקו מתאר מתולתל, מזנקות על פני המסך. על הרקע הצבוע, כל מסגרת תוססת ודינמית.
עוף ללינדה!מלא בהיגיונות, עם הרבה הומור פיזי וסיטואציות מצחיקות שנובעות מהאופי האבסורדי של העלילה. שוטר מושך אקדח על העוף, מכיוון שרק כך הוא יודע איך להרוג אותה. לאחר שגנבו את העוף, לינדה ואמה קופצות לחלק האחורי של משאית משלוח ירקות ומתחבאות בין ארגזי אבטיחים. יש רגעים שהסרט מפגר, סצנות מרדף ארוכות שמקבלות קצתגַםמופשט, וקומץ קטעים מוזיקליים שמרגישים כאילו הם מסרט אחר לגמרי. אבל גם בין השטויות וקטעי האנימציה הגבוהים יותר, הסרט מעוגן בלינדה וברצונה בארוחה הנכספת, ברצונה להתחבר לאביה.
תמונה: Gebeka Films/GKIDS דרך Everett Collection
הדינמיקה המשפחתית הזו, המרכיב שנותן לסרט הקליל הזה את המשקל שלו, לא נשמרה לחבטת בטן רגשית בסוף הסיפור, או הופכת לתזכורת מציקה שמעלה כל הזמן דמויות. במקום זאת, הוא פשוט נוכח ברקע של הסרט, שזור בצורה חלקה בכל חוט כשאנחנו לומדים יותר על לינדה, אמה, היחסים ביניהם ואיך הם מתייחסים לשאר הדמויות שאנו פוגשים.
הצער של לינדה וחוסר היכולת שלה אפילו לרשום אותו באמת מצטבר בסופו של דבר לנקודה קטרגית, אבל זה לא שחרור רגשי כבד. זוהי התגלות עדינה יותר, שכן היא זוכה להזדמנות לזכור פרטים מרכזיים על אביה. ובאמצעות תהליך חיפוש הרגע הזה ביחד, לינדה ואמה מצליחות סוף סוף להתחבר, ולהיפתח לקהילה שלהן, שכולן התכנסו כדי לעזור להן לנסות לאכול את העוף המחורבן הזה. הסרט הוא השילוב המושלם של טיפשות ורגש רציני ועמוק שלעולם אינו מוגזם, הכל מסופר בצבעים עזים וצבועים שראוי לראות אותם בבתי הקולנוע כדי לחוות את מלוא תפארתם.
עוף ללינדה!יוצא לבתי קולנוע נבחרים החל מה-5 באפריל.
