Illix.run

יצירת פריקוול הוליוודי נתפסת לעתים קרובות כאולפן שמחפש רווחים או הכרה בקהל, שנים לאחר פרויקט שהצליח בתחילה. היו הרבה דוגמאות מרושעות לאורך השנים, כמו שלושת סרטי הקדם של מלחמת הכוכבים - שנבחנים כעת מחדש בתורחלקים מהנים של גלקסיה גדולה מתמיד- או החזרה של רידלי סקוט ליקום החייזרים בפרומתאוסוחייזר: ברית.

משהו שמיד מסמןזוֹעֵםמהפרקוולים האחרים שלו היא העובדה שהסיפור והתסריט נכתבו קודם לכןדרך הזעםאפילו יצא. "הסרט הזה נכתב כשהתכוננודרך הזעם", הסביר מילר בשעההקרנה מוקדמת של הסרט בלוס אנג'לס. "הבנו שבגלל שזה סיפור שמתרחש בעצם על פני שלושה ימים ושני לילות, כל התוכן, כל הסאבטקסט, כל האקספוזיציה צריכה להיעשות תוך כדי ריצה. אז כדי לספר את זה בצורה מלוכדת, היינו צריכים לדעת כל מה שקרה קודם לכן, אז כתבנו את הסיפור של פוריוסה".

התסריט שהפך לסרט הגמר שותף עם כל הצוות היצירתי שעבד עליודרך הזעם, הקמת המשכיות שחסרה לרוב הפריקוולים, כמו גם סיפור מקור שהיה קשור באופן מכריע לסרט שהגיע לפניו. זה רחוק מרוב הפריקוולים המודרניים, שהם בדרך כלל חטיפות מזומנים בשלב מאוחר.זוֹעֵםתמיד היה חלק מהדרך הזעםהעולם, ואנחנו רואים את זה בדרך שבה העולם ממשיך בצורה חלקה מסרט אחד למשנהו, והדרךזוֹעֵםמלא בדמויות ומיקומים מדרך הזעם, כמו המצודה ואימורטן ג'ו (לאכי הולמה).

מוצאה של פוריוסה לא זז ישירות מאחורי הקלעים שלדרך הזעםלסרט החדש שאנו מקבלים השנה. הוא פותח כסדרת אנימה פוטנציאלית, וסרט הלייב אקשןעדיין נושא פרטים מהגרסה ההיא. זו דוגמה מצוינת לאופן שבו הסרט גדל והשתנה במהלך השנים, ואיך מילר מוכןלדמיין את סיפוריו במדיומים שונים.

ראוי לציין זאת לצד המקור ההואזוֹעֵםבתסריט, מילר כתב גם אחד על חייו של מקס שהובילו לסרט. אמנם הסיפור הזה נראה כמו הסיפור המובן מאליו להפוך לפריקוול, אבל בהקרנה בלוס אנג'לס הוא חשף שהוא במקום זאת הפך לנובלה בשםהשממה, ואילו המקור שלו על Furiosa הפך לתסריט מלא עם קונספט ארט. התוצאה הסופית הנוכחית של המסע היצירתי הזה יעילה מאוד ביחס למה שמילר והכותב השותף ניקו לאת'וריס בוחרים להראות לנו, תוך התמקדות בנקודות מפנה רגשיות מרכזיות בחייה של פוריוסה מבלי להתעכב על רגע אחד.

ההופעה של שרליז ת'רון כ-Furiosa הייתה כל כך משנה את המשחק, עד שהיא עיצבה מחדש זיכיון בן עשרות שנים, חיזקה אותו והעמידה במרכזו סיפור על אישה גיבורה והמסע שלה אחר נקמה וצדק. בגלל שיצא לנו לבלות איתה רק שלושה ימים בהשתוללות על פני השממה פנימהדרך הזעם, הרבה צופים רצו עוד. אמנם כבר פגשנו את מקס בשלושת הסרטים הקודמים שלו, אבל לא היו סיפורים אחרים על פוריוזה שאפשר לחזור עליהם, מה שמייחד את הסרט כמשהו שונה, למשל,סולו: סיפור מלחמת הכוכבים, פריקוול שבו כבר ידענו הרבה על הדמות הראשית כשהיה צעיר, הודות לטרילוגיית מלחמת הכוכבים המקורית.

זוֹעֵםגם לא ממתיק את הדמות או מרכך את הקצוות שלה - בניגוד, למשל,הפריקוול של פול קינגוונקה, שמוחק את כל הסכנות והמוזרות הכרוכים בדמות שמוכנה לענות ילדים כדי ללמד אותם שיעורי מוסר. הסרט ההוא מחדשווילי וונקה ומפעל השוקולדהשוקולטייר המצמרר לאין שיעור כבחור מתוק, מקסים וגחמני שילך לאיבוד בטקסט המקורי של ספרי הילדים המחרידים לעתים קרובות של רואלד דאל.

זוֹעֵם, מצד שני, לא מכוון לילדים. דירוג ה-R שלו והגישה האכזרית שלו מעמידים את ההובלה שלו דרך הצעדים, ומאפשרים לה להיות מלאת זעם, זעם ואלימות באופן שלעיתים קרובות לא זוכות לנשים בקולנוע אקשן.

עם ההסתמכות המוגברת של הוליווד על VFX כדי לשנות את הופעתם של שחקנים, מרענן באופן מפתיע לראות את מילר מסתמך על ליהוק נהדר כדי לתאר את שנותיה הראשונות של Furiosa. כמו ריבר פיניקס באינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון, אלילה בראון משחזרת תפקיד איקוני בצורה משכנעת, בלתי נשכחת, ומספקת סצנות פנטסטיות מלאות רגש.

זה אפילו יותר מרשים בהתחשב בדיאלוג הדליל הידוע לשמצה של Furiosa, עם נהמות, נהמות והבעות שמספרות יותר מהסיפור של Furiosa מאשר המילים שלה. מילר מקדיש כאן תשומת לב רבה להמשכיות, כאשר בראון בתור ילדה פוריוזה ואניה טיילור-ג'וי בתור בוגרת צעירה פוריוזה נמצאות בבירור באותו עמוד בכל הנוגע לאופן התיאור של דמות הכותרת. התוצאה היא מעבר חלק עבור הדמות משלב לשלב בחיים, תוך שמירה על השעיית חוסר האמון על כנו כשמילר טובל אותנו בעולמו הפראי של מקס הזועם.

למילר ישסרטים מוזכריםכְּמוֹהאירי ו איש מזל תאומיםכסיבות שהוא בחר לא ללהק את ת'רון לתפקיד ולהשתמש ב-VFX על פניה. השימוש של שני הסרטים האלה בהפחתת ההזדקנות מסיח את הדעת מהסיפור שעל הפרק, והבחירה ללהק את טיילור-ג'וי מונעת מפוריוסה ליפול לאותה מלכודת. אין הסחות דעת על פני השטח מהסיפור המרכזי, וזה מזל, שכן הוא עמוס בתפאורות אקשן, דמויות יוצאות דופן ומנוע רגשי שהוא לא מפחד לעשות.

פריקוולים חסרי ברק גורמים למעריצים לתהות,האם הפרטים החדשים האלה באמת הוסיפו משהו ראוי לעולם הזה?— שיעול, מידי-כלוריאנים, שיעול. אבל סיפור הרקע האכזרי של פוריוסה לא סובל מהמצוקה הזו. במקום לזלזל או לחקור יתר על המידה את שממה של מקס הזועם,זוֹעֵםמרחיב את הידע הארוך שמספק תובנות חדשות ומסקרנות על פינות שונות בעולם.

משגר סדרת 1979 של מילרמקס משוגעהיה נתח מהודק מהמסורת ומהעולם שהוא הציג, וכל סרט שהגיע אחריו הרחיב מעט את החלק הזה מהעוגה הפוסט-אפוקליפטית. בדרך הזעם, הוא הרחיב את העולם עם סט חדש של דמויות ונבל חדש, Immortan Joe, אבל עדיין שמר על ההיקף היעיל של מסע פרוע אחד בלבד במשך שלושה ימים. עִםזוֹעֵם, מילר מרחיב את העדשה על העולם כולו במשך שנים מרובות, מציג את מקורותיה המפוצלים של השממה ומתגרה באיך שהעולם הסתיים כך. אנחנו גם מתוודעים למספר דמויות ופלגים חדשים בלי שום הסבר יתר, וכולם מרגישים שהם יכולים להיות בשלים לחקור עוד.

יש כאן משקל קונטקסטואלי נוסף, עם צפיות עתידיות שלדרך הזעםהשתנה לצמיתות על ידי אירועיזוֹעֵם. הצצה לאוטופיה האידילית של נעוריה של פוריוסה מספקת נקודת אור של תקווה בנוף עגום אחרת. והבנה טובה יותר של מסלולי ה-"guzzolene" המוכרים של המצודה נותנת לנו מבט ייחודי הן על התרבות והן על העסקים של קהילת המדבר המפחידה.זוֹעֵםמשאיר אותנו עם רושם הוליסטי יותר של החיים בשממה ושל המציאות של מקס המטורף.

כמו הוליווד נלחמתלהבין ולחזותמה שהקהל שלו רוצה ב-2024, אולי הוא יכול ללמוד ממנו משהוזוֹעֵם. אמנם זה יכול להיות קשה לכמה עיבודים מבוססי IP ללכת בשטח פרוע כמו מילר עם הרשומה החמישית בזיכיון Road Warrior שלו, אבל הם ירוויחו לפחות מאימוץ חלק מהאומץ שלו. אם יוצרי פריקוול אחרים היו מעיזים לצאת מהקופסאות שאליהם הם נמעכים לעתים קרובות - אולי להציג דמויות חדשות, תקופות חדשות, אפילו טון חדש לסרטים שלהם, כל דבר שיגרום לסרטים האלה להיות חשובים - אז "פריקוול" יפסיק להיות כזה מילה מרתיעה לחובבי סרטים ייחודיים וחדשניים.