אנו חיים כיום בעולם שבו יצירת סרטים דוקומנטריים היא קבועה. דרך טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק ויוטיוב, רבים מאיתנו ניזונים מזרם כמעט בלתי פוסק של תמונות נעות שנלקחו מהיומיום, בצורה של ממים, מערכונים, בדיחות, התפרצויות, ניתוחים ביקורתיים מעמיקים ו"הסתכל על הדבר המגניב הזה" פרוסות חיים. החיסרון של זה הוא שאנחנו גם חיים בעולם שבו נהיה יותר ויותר קשה לסמוך על מה שאנחנו רואים, כי אנחנו לא תמיד יודעים מי עומד מאחורי התמונות האלה, או למה הן פורסמו. האם הסרט הזה של מהומה המתרחשת עכשיו באיזו מחאה בקמפוס, או שזה קליפ ישן ממדינה אחרת, שנועד להיראות כמו חדשות מרעננות?
הסרטים התיעודיים הטובים ביותר של השנה הגיעו משמות אמינים: יוצרי קולנוע ותיקים המסוגלים למצוא סיפורים במקומות לא צפויים ולהציג אותם בדרכים שמרגישות אישיות, משמעותיות ובעיקר אמיתיות. הסרטים האלה מתרחשים בבתי כלא, מוזיאונים, מחנות קיץ ואולפני הקלטות בהוליווד. הם מציגים פעילים, מדיומים, תורמי זרע וכוכבי קולנוע. הם נמנעים בעיקר מגימיקים - ישאין פה לגו- להתמקד באינטימיות. לא ניתן לצמצם אותם ללולאה של דקה אחת או להוציא אותם מהקשרם. הם דורשים מהקהל לשבת איתםבטוטו, גם בזמן הצפייה וגם לאחר מכן.
הם אמנם לא נכנסו לרשימה הזו, אבל כדאי להכיר בכמה סרטים דוקומנטריים מהשנה הזו שהתמודדו חזיתית עם החיים באינטרנט ובעידן המשפיענים, בדרכים מתחשבות, משעשעות ומרגשות. ראה זאת כרשימה של אזכורים מכובדים:חייו המדהימים של אעבלין(על אדם שמת צעיר אך חי חיים סודיים מלאים בתוכוWorld of Warcraft),סקייווקרס: סיפור אהבה(על שני אוהבים צעירים שמתחברים בגלל שהם מצלמים את עצמם מטפסים במרחבים עירוניים גבוהים בצורה מסוכנת), ומחפש את מייביס ביקון(על חיפוש אחר המודל האמיתי של תוכנת הקלדה פופולרית). כל אלה היו סרטים שנועדו לגרום לקהל לחשוב ולהרגיש, וסביר להניח שידברו עליהם בשנים הבאות.
דהומיי
איפה לצפות:בבתי הקולנוע
למרות שזמן ההצגה קצר יחסית, הסרט המרתיע והמדיטטיבי הזה על חפצים ממערב אפריקה שהוחזרו מכסה למעלה ממאה שנה של היסטוריה משותפת בין קולוניסטים צרפתים למדינה הידועה כיום בשם בנין. הבמאי מתי דיופ מכסה את החזרתם של 26 פסלים ויצירות אמנות אחרות ממוזיאון קואי בראנלי בפריז, בעקבות כל הצעדים הארציים שנדרשו כדי לארוז אותם, לשלוח אותם, ואז להציג אותם שוב בביתם המקורי. דיופ נמנע מקריינות קונבנציונלית, ובוחר במקום זאת לכלול קול אובר מאחד הפסלים, המשקף את כל מה שהוא ראה. רוב המילים בדהומייבאים מהמקומיים שמשתתפים בתערוכה ואז מתווכחים - באופן נוקב - על מה העבודות הללו מייצגות ומה יש להם לומר, אם בכלל, על העבר וההווה שלהם.
בנות
איפה לצפות:נטפליקס
יש מידה שווה של תקווה ושברון לב בסרט הזה, שמתעד תוכנית מיוחדת שמארגנת לגברים עצורים להשתתף בריקוד עם בנותיהם - אם הם מוכנים להשלים סדרה של פגישות ייעוץ לגבי מה זה אומר להיות טוב אַבָּא. נטלי ריי הייתה שותפה לבימויבנותעם אנג'לה פאטון, אחת ממנהיגות בנות לשינוי, שמציעה משאבים והדרכה לנשים צעירות שחייהן הושפעו מעוני ופשע. הסרט התיעודי מבלה גם עם הילדים וגם עם האבות שלהם, גם בשבועות שלפני הריקוד וגם בשבועות שאחרי, כדי לספר סיפור על איך למשפחות מרוסקות יכולים להיות רגעים של אחדות וריפוי.
ארנסט קול: אבודים ומצאו
איפה לצפות:בבתי הקולנוע
הסרט התיעודי האחרון של הקולנוען האיטי השאפתני ראול פק דומה ליצירת המופת שלו מ-2016אני לא הכושי שלך, בכך שגם הוא מעלה מחשבות על גזענות בעזרת פרויקט לא גמור של אמן משפיע.ארנסט קול: אבודים ומצאומשתמש במילותיו של הצלם הדרום אפריקאי הנודע ארנסט קול (שנקרא על ידי לקית' סטנפילד) כדי לספר את סיפורו של קול: על האופן שבו תמונותיו המתעדות את אכזריותו של האפרטהייד זעזעו את מצפונו של העולם, ועל איך לאחר שהשיג מידה של תהילה באמנות בעולמות העיתונות, הוא נאבק להשלים סדרת תמונות שתתעד את העוני האמריקאי. הסרט הוא גם ביוגרפיה וגם תערוכה, מביא כמה תמונות שנראו נדירות מהארכיון ומסביר איך הן נוצרו.
הפוך
איפה לצפות:סרטון פריים(מנוי או חינם עם מודעות), חינם עם כרטיס ספרייה ב-Hoopla
יותר מ-25 שנה לאחר שכריסטופר וילצ'ה כבש את דור ה-X במיטבו "טוב, מה שלא יהיה, לא משנה" בסרטו התיעודי מ-1999המטרה יורה ראשונה, הוא חוזר עם סרט שמסביר מה הוא עושה מאז. בקצרה: הוא שילם את החשבונות בעבודות מסחריות תוך שהוא מתחיל שלל פרויקטים דוקומנטריים שמסיבה כזו או אחרת הוא לא הצליח להשלים.הפוךהוא תרגיל חכם במיחזור, לקחת חלקים שאינם בשימוש ולמצוא להם מטרה חדשה בסרט תיעודי רפלקטיבי על הזדקנות וחרטה. אם וילצ'ה לא היה בחור כל כך רציני ומפרק נשק, רופא ההודג'פודג' הזה עשוי להיראות מאוד מתפנק. אבל השברים האלה - שמכסים הכל, מחנות תקליטים מתקשה בניו ג'רזי ועד הניסיון של איירה גלאס לפנותהחיים האמריקאים האלהלמחזמר - לשלב למדיטציה משפיעה על הדחף האמנותי.
מדינת בנות
סרט המשך לסרט התיעודי זוכה האמי לשנת 2020מדינת בנים, הסרט החדש של הבמאים ג'סי מוס ואמנדה מקביין מעביר את האקשן מטקסס למיזורי, המתרחש במחנה קיץ בנושא פוליטיקה שבו בנות תיכון משחזרות את הפונקציות של ממשלת מדינה. הם רצים למשרדים, מגבשים החלטות ושומעים בתיקי משפט - כולם באותו קמפוס של המכללה שבה מקיימת מיזורי בויז סטייט תוכנית דומה, אם כי עם יותר חופש אישי וקפדנות לימודית. כמו בסרט הקודם, מוס ומקביין מתרחקים מנקודות פוליטיות פשטניות, והם נמנעים מלצייר את נושאיהם כגיבורים או נבלים בגלל מה שהם מאמינים בהם. במקום זאת,מדינת בנותמראה חמלה לקבוצה של נשים צעירות שמתכוונות ברצינות להכיר חברים חדשים וללמוד כישורי מנהיגות.
הלילה הגדול ביותר בפופ
בערב ה-28 בינואר, 1985, עשרות מאמני ההקלטות הפופולריים ביותר של התקופה הגיעו לאולפן הקלטות הוליוודי כדי להקליט את הקטעים הווקאליים שלהם עבור "We Are the World", סינגל צדקה שגייס כסף לסיוע ברעב באתיופיה. המפגשים נוהלו על ידי ליונל ריצ'י וקווינסי ג'ונס, שאמרו לכוכבים "לבדוק את האגו [שלהם] בדלת". אבל בתור הסרט התיעודי המהנה והמרתקהלילה הגדול ביותר בפופמראה, המפתח האמיתי למפגש זה לא היה בלהטוט בין כל האישים השונים אלא בניהול הזמן המוגבל שהיה עליהם להקדיש לפרויקט. באמצעות קטעי ארכיון וראיונות חדשים, הבמאי באו נגוין משחזר לילה מלהיב ומתיש - שנמתח עד השעות הקטנות של הבוקר - שבו אנשים כמו סטיבי וונדר, בוב דילן, סינדי לאופר וברוס ספרינגסטין היו כולם חברים ללהקה, שעבדו יחד במשך סיבה נפוצה.
תסתכל לתוך עיניי
איפה לצפות:זמין להשכרה/רכישה דיגיטלית באמזון, אפל TV
האם מדיומים מקצועיים הם שרלטנים? או שהם דומים יותר למטפלים, עוזרים ללקוחות שלהם לעבד רגשות של אבל וניכור? של לאנה ווילסוןתסתכל לתוך עינייתומך בטיעון האחרון, תוך שהוא מציע תיאוריה פרובוקטיבית נוספת: שקריאת נפש היא כמו תיאטרון אלתור, כאשר שני המשתתפים עובדים יחד כדי ליצור קתרזיס. וילסון משלב עדויות של מדיומים בניו יורק - שרבים מהם עובדים גם באמנויות הבמה - עם קטעים מורחבים של הפגישות שלהם, מה שמאפשר לקהל לחוות את הקשרים האנושיים שצצים בכל פעם שאדם אחד מסתכל מקרוב ואמפתי על אחר.
הלילה אינו נצחי
בעשור האחרון, Nanfu Wang יצרה סרטים תיעודיים החוקרים את הדרכים שבהן אדוות הסמכותיות שוטפות - ומטיפות - אזרחים רגילים. רוב עבודתה הייתה על מולדתה סין, תוך שהיא נוגעת גם בבית המאומץ שלה, ארצות הברית.הלילה אינו נצחיהוא קצת על שניהם, אבל זה יותר על קובה, כפי שניתן לראות דרך עיניה של הפעילה רוזה מריה פאיה אסבדו. מוותיקי פוליטיקת ההתנגדות שמשפחתו נלחמת למען החופש מאז שנות משטרו הראשונות של פידל קסטרו, אסבדו מוביל את וואנג לתרבות דיסידנט מסוג אחר, עם חוסר אמון עמוק בפוליטיקה השמאלנית. באמצעות שיחות והרהורים אישיים, וואנג שוקל כיצד אפילו תנועות חברתיות בעלות מטרות דומות אינן ניתנות לצביעה במכחול רחב.
פסקול להפיכה
איפה לצפות:תיאטראות
סרט המסה הזה נוקט בגישה בולטת למלחמה הקרה, ומחבר במהירות קטעי טלוויזיה ארכיוניים וטקסט מתוך ספרים ועיתונים ישנים כדי ליצור מעין קולאז' קולנועי. התמונה שהתקבלה מכסה שלושה נושאים משתלבים זה בזה: הקרב על השליטה באו"ם בין מנהיגים המתיישבים בין ארצות הברית לסובייטיות, הפופולריות הגואה של מוזיקת הג'אז ברחבי העולם ותנועת הדה-קולוניזציה באפריקה. בהדרגה מתגלה סיפור על האופן שבו ארה"ב הסתמכה על הייצוא התרבותי שלה כדי לסייע בהפצת הדמוקרטיה בפומבי, בעוד שבאופן פרטי פעלו מדיניות החוץ על מנת לשמור על מדינות אפריקאיות עתירות משאבים תחת שליטת אירופה - וכל זאת בזמן שהגוש הסוציאליסטי השתמש בגזענות האמריקאית ככלי תעמולה .פסקול להפיכההבמאי יוהאן גרימונפרז לא מעלה אף אחת מהנקודות הללו במפורש, אלא נותן לקהל להתבשל במערבולת של תמונות וצלילים, לטבול אותם בעידן מסובך מבחינה פוליטית.
עולם הזרע
יוצר הסרטים לאנס אופנהיים פלירטט השנה עם המיינסטרים עם המיני-סדרה התוססת שלו ב-HBOרן פייר, על המלודרמה מאחורי הקלעים בפסטיבל הרנסנס המכובד בטקסס. אבל בשביל מנה מרוכזת יותר של הגישה הבלתי פוסקת של אופנהיים לסרטים דוקומנטריים, הסרט שכדאי לצפות בו הואעולם הזרע, העוקבת אחר שלושה גברים שמציעים את הזרע שלהם לנשים שאינן יכולות להרשות לעצמן בנק זרע רגיל. צולם כמו סרט אמנות - עם עין לצבע ואור, ודגש על רגעים קטנים ומשונים -עולם הזרעעוסק רק בחלקו במציאות המעשית של תת התרבות המוזרה הזו. זה יותר על הדחף להוליד את עצמו, וכמה מגושם, שביר ויפה יכול להיות התהליך כולו.
סופר/אדם: סיפור כריסטופר ריב
Wלכאן כדי לִצְפּוֹת:זמין להשכרה/רכישה דיגיטלית באמזון, אפל TV
זה לא קל לקחת סיפור ידוע כמו זה של כריסטופר ריב ולגרום לו להרגיש רענן. כאשר הסוּפֶּרמֶןהכוכב היה משותק בתאונת רכיבה על סוסים ב-1995, פציעתו והסנגור בעקבותיה כוסו לעומק על ידי התקשורת, כל הדרך עד מותו ב-2004. עם זאת, לסרט זה, הבימאים המשותפים איאן בונהוט ופיטר אטדגוי גישה לקטעי סרט ביתי נדירים, בתוספת ראיונות עם משפחתו של ריב וקטעים מספרי האודיו שלו זיכרונות. בעקבות הכותרת שלו,סוּפֶּרמֶןמחולק באופן שווה בין סיפורים על ימי הזוהר של כוכב הקולנוע של ריב וסיפורים על חייו לאחר התאונה, חותכים הלוך ושוב בין השניים, ומבהירים שלאדם שיכול לעוף היו ימים רעים, לאדם בכיסא הגלגלים היו ימים טובים, ו שניהם נתנו השראה למיליונים.
וויל והארפר
איפה לצפות:נטפליקס
הרעיון של סרט התיעודי המצחיק והנוקב הזה הוא פשוט. וויל פרל, אחד הקומיקאים החביבים בתקופתו, נוסע ברחבי הארץ עם חבר קרוב ומשתף פעולה שהוא מכיר מאזסאטרדיי נייט לייב. הטוויסט? החבר, הארפר סטיל, עבר לאחרונה מעבר, וזו תהיה הזמן הממושך הראשון שהשניים מבלים יחד מאז השינוי. הקשר שלהם נשאר חזק, וזה מה שעושהוויל והארפרכל כך משפיע. השניים האלה יכולים לדבר על כל דבר. ולשניהם יש הרבה מה ללמוד: הארפר על איך זה בשביל וויל להסתובב כל הזמן בתור סלבריטי מטופש, ווויל על עשרות ההשמצות היומיומיות שמקשות על הארפר לחיות כאני האמיתי שלה.
